לוח עברי - פרשת השבוע

הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

אנושיות כתנאי בסיסי – פרשת נשא
בפרשת השבוע, פרשת 'נשא', אנו פוגשים במקורה של המצווה המוכרת לכל מבקר בבית הכנסת – "ברכת כהנים". לקראת סיום התפילה, ניגשים הכהנים אל קדמת בית הכנסת, וכשפניהם אל קהל המתפללים הם מברכים אותם בפסוקים הבאים:
יברכך ה' וישמרך.
יאר ה' פניו אליך ויחונך.
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.
(במדבר ו, כד-כו)

למי מגיעה הזדמנות שנייה? – פרשת בהעלותך
פרשת השבוע, 'בהעלותך', היא ארוכה ועמוסה בנושאים רבים. אחד הנושאים העומדים במרכזה של הפרשה הוא "פסח שני". ענינו היה רלוונטי בזמן שבית המקדש עמד על תילו לתפארה, ועם ישראל עלה לירושלים בחג הפסח לחגוג בה ולאכול את קרבן הפסח. אך לא כולם יכולים היו לעלות לירושלים בחג. ישנם אנשים שרצו לעלות לירושלים אך התעכבו בדרך ולא הספיקו להגיע בזמן; ישנם כאלו שהיו טמאים, כלומר נגעו בגופת מת או בטומאה אחרת, ומפני כך הם אסורים באכילת קרבן הפסח; וישנם גם כאלו שמסיבות רבות אחרות לא יכלו להגיע לירושלים לחגוג בה את החג.

מי יזכה להקים את המדינה?- פרשת שלח
עם ישראל ששוחרר מעול העבדות ויצא ממצרים, חווה את 'מעמד הר סיני' וקיבל את התורה – נמצא עתה בדרכו לארץ ישראל על מנת להקים בה את הממלכה הראשונה שתתנהל על פי הערכים האלוקיים שהתגלו בתורה. אך הדברים אינם מתנהלים כצפוי. כאשר הגיעו סמוך לארץ ישראל, בחר העם לשלוח שנים עשר מרגלים מנכבדי העם שיתורו את הארץ ויבחנו את טיבה. אותם מרגלים נכנסו לארץ ותרו אותה במשך ארבעים יום.
עד כאן הדברים מתנהלים בצורה נינוחה למדי. מכאן מתחיל העסק להסתבך. המרגלים שבים למקום חניית עם ישראל במדבר ובפיהם בשורות רעות:
עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדולות מאד... לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו... ארץ אוכלת יושביה היא...
(במדבר יג, כח-לב)
רק שניים מהמרגלים לא היו שותפים להערכה הפסימית, וטענו כנגד חבריהם:
עלֹה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה
(שם, ל)

מחלוקת חיובית ומחלוקת שלילית – פרשת קורח
בפרשת השבוע – פרשת "קורח" – אנו פוגשים את אחת התופעות האנושיות הנפוצות ביותר: המחלוקת.
האם מחלוקת היא תופעה שלילית או חיובית? במבט ראשון, וכפי שעולה מן הפרשה מחלוקת הינה תופעה שלילית לחלוטין, וזהו הסיפור: קורח, יחד עם מאתיים וחמישים איש, מארגן מרד כנגד מנהיג העם היהודי, משה רבינו, ודורש להחליפו. במי? כמובן, בקורח עצמו, שהיה אדם נכבד ועשיר. לאחר משא-ומתן מול המורדים, מגלה משה רבינו שאין כאן מקום לפשרות. הם, המורדים, הולכים על כל הקופה. משה רבינו, שמודע לכך שאין לו את הזכות לוותר על תפקידו, אותו קיבל בהוראה ישירה מאלוקים, פונה אל העם וממליץ לו "לתפוס מרחק" מקבוצת המורדים, ומצהיר שהוא מוכן לערוך מבחן שיקבע מי מבין הצדדים צודק:
ויאמר משה: "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מלבי. אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם - לא ה' שלחני! ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה - וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ה'!"
(במדבר טז, כח-ל)

פרשת "חוקת"

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

המה מי מריבה

חטאם של משה רבינו ואהרון הכהן בפרשת "מי מריבה". העסיקה רבות את פרשני התורה, אשר התחבטו רבות לפרש את מה שסתמו הכתובים.
רש"י מפרש, שהחטא היה בזה שמשה רבינו היכה את הסלע בעוד שהוא נצטווה רק לדבר אל הסלע. אם אמנם כך הדברים מתעוררת תמיהה רבתית, הרי רק משה רבינו היכה ולא אהרון הכהן, כמו שנאמר: "וירם את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים", מדוע א"כ אהרון הכהן נענש? זאת ועוד, התורה מנמקת את סיבת העונש – "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל..." כאן נשאלת השאלה וכי הוצאת מים ע"י הכאת סלע היא ענין של מה בכך, שכביכול אין בה קידוש ה' כמו בדיבור לסלע. הרי ככלות הכל יצאו מים מסלע שהוא נס עצום?
הרמב"ם (בסוף פ"ד משמונה פרקים) מבאר שחטאו של משה רבינו היה בזה שכעס ואמר לבני ישראל: "שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים", ודקדק עליו הקב"ה על שמנהיג כמוהו כעס לפני עדת בני ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס. ברגזנות זו היה חילול ה' משום שעם ישראל לומד מתנועותיו והנהגותיו של מנהיגו, ואיך הם מתרשמים ולומדים כאשר הוא כועס?