פרשת "חוקת"

פרשת "חוקת"

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

המה מי מריבה

חטאם של משה רבינו ואהרון הכהן בפרשת "מי מריבה". העסיקה רבות את פרשני התורה, אשר התחבטו רבות לפרש את מה שסתמו הכתובים.
רש"י מפרש, שהחטא היה בזה שמשה רבינו היכה את הסלע בעוד שהוא נצטווה רק לדבר אל הסלע. אם אמנם כך הדברים מתעוררת תמיהה רבתית, הרי רק משה רבינו היכה ולא אהרון הכהן, כמו שנאמר: "וירם את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים", מדוע א"כ  אהרון הכהן נענש? זאת ועוד, התורה מנמקת את סיבת העונש – "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל..." כאן נשאלת השאלה וכי הוצאת מים ע"י הכאת סלע היא ענין של מה בכך, שכביכול אין בה קידוש ה' כמו בדיבור לסלע. הרי ככלות הכל יצאו מים מסלע שהוא נס עצום?
הרמב"ם (בסוף פ"ד משמונה פרקים) מבאר שחטאו של משה רבינו היה בזה שכעס ואמר לבני ישראל: "שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים", ודקדק עליו הקב"ה על שמנהיג כמוהו כעס לפני עדת בני ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס. ברגזנות זו היה חילול ה' משום שעם ישראל לומד מתנועותיו והנהגותיו של מנהיגו, ואיך הם מתרשמים ולומדים כאשר הוא כועס?
הרמב"ן דוחה הסבר זה בחריפות ומגדירו "הבל הבלים". שהרי הכתוב אומר מפורש "מריתם בי" – שעברו על דברו, "ולא האמנתם בי" -  שלא האמינו בו, הרי שהעונש לא היה עבור הכעס. ומוסיף שאם העונש היה על הכעס הרי היה ראוי שמשה רבינו יענש עוד קודם לכן כשהוא קצף על פקודי החייל (במדבר ל"א, י"ד) בחינם, והכתוב לא העיר כלל שכעס. וזאת משום ש"שמעו נא המורים" היא תוכחה כמו שנאמר: ממרים הייתם עם ה' (דברים ט' כ"ד), ועוד טוען הרמב"ן איך יתכן שאהרון רודף שלום ואוהב שלום כעס, הרי הוא לא כעס מימיו? 
המהר"ל מסביר את דבריו של הרמב"ם על פי דברי הגמרא במסכת ברכות – כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. שלכאורה מדוע הכועס הוא ככופר בקב"ה וכעובד עבודה זרה? שכן אילו ידע האדם שכל הפסדיו ונזקיו הם בגזירת שמים והם גמול על מעשיו, או שבאו עליו כדי לנסותו, או שהוא בעצמו הגורם למכשול מחמת רשלנותו וחוסר זהירותו, אזי לא היה כועס על הזולת.
הרי שהכעס אינו רק שימוש במערכות הנפש גרידא, אלא תוצאה של תפיסת עולם לקוייה, ופגם גדול באמונה. וכך פירש בעל ה"תניא": כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. והטעם מובן ליודעי בינה לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה, כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה זאת לו לא היה בכעס כלל. ואף אם בן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו, אף על פי כן על הניזק כבר נגזר מן השמים והרבה שלוחים למקום.
מסופר שבוקר אחד עצרה מול דלת ביתו של רבי מרדכי מנישכיז זי"ע: כרכרה מאובקת רתומה לזוג סוסים מותשים. מתוכה ירד שליח כשעמו חבילה קטנה עם טלית מארץ ישראל, לשמע הבשורה, פשטה השמחה בבית המדרש וברחובות העיירה. שכן זאת ידעו הכל שזה זמן רב שחשקה נפשו של רבם בטלית קטן מארץ ישראל, שריח קדושתה נודף הימנה.
ואכן היה זה לאחר הכנות רבות, עמל לו יהודי תלמיד חכם וירא שמיים בין חומות ירושלים, כיון כוונות והכין בקדושה וטהרה אריג טלית קטן לרבי, מצמר רחלים טהור. לאחר שסיים את מלאכתו, נעטפה פיסת הבד באהבה רבה ונשלחה אל נמל יפו להיטלטל על גלי הים לאיסטנבול. משם נדדה החבילה אל גבולות פולין, עד שהגיעה סוף סוף לעיירה הקטנה של הרבי.
מסביב הצטופפו התלמידים והביטו בהתרגשות בחבילה הנפתחת ובפיסת הבד הקטנה שכה רבות עמלו עליה. "שמא יזכה אותי הרבי" אמר אחד התלמידים, "ויאפשר לי להכין את בית הצוואר לטלית? אני אגזור ואתפור ואשתמש בניסיוני כשוליה לחייט".
הרבי הסכים והתלמיד נטל את החבילה ואת האריג לביתו. כאן מול עיניהם הנפעמות של בני ביתו, בחר מספריים, השחיז אותם יפה יפה ובדק אותם על ציפורן אגודלו. אחר נטל את פיסת הבד, קיפל אותה בזהירות וגזר חלל מעוגל ונאה בלב פיסת הבד.
אך כשחזר ופרש את האריג חשכו עיניו. במרכז הבד נח לו לא חלל אחד אלא שני חללים גדולים. כפי הנראה מומחה גדול הוא לא היה והוא קיפל את האריג פעמיים במקום פעם אחת.
בחרדה ואימה נכנס השלומיאל לחדרו של הרבי וגמגם, "יסלח לי הרבי, אבל טעיתי וגזרתי את האריג באופן לא נכון".
הביט הרבי באריג ובחלל הכפול ואמר, "מה אתה חושש? הרי באמת אני זקוק לשתי בתי צוואר. אחד כנהוג ואחד כדי שמרדכי לא יכעס". כמה צריך להימנע מלכעוס גם אם מתנפץ חלום ותקוה.
מי שמאמין בקב"ה - הוא מוקף שמחה עד גדותיו. מי שמתחזק באמונה - מתחדשת לו כל העת שמחה. ומי ששר ושמח אינו יכול לכעוס.
בשיר השירים נאמר: "כפלח הרימון רקתך". מובא במדרש כי פסוק זה נאמר על רשעי ישראל, אשר מתקיים בהם: "ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון". ושואל על כך רבי מנחם מנדל מויטבסק זי"ע בספרו "פרי הארץ" : אם מלאים הם מצוות כרימון, איך יתכן שהם עדיין בבחינת "ריקנים"? והשיב על כך: משום שאינם שמחים במעשיהם הטובים!. כמה חשובה השמחה אשר מחזקת את האמונה ומרחיקה מהכעס.