פרשת בהעלותך

בס"ד
הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

למי מגיעה הזדמנות שנייה? – פרשת בהעלותך
פרשת השבוע, 'בהעלותך', היא ארוכה ועמוסה בנושאים רבים. אחד הנושאים העומדים במרכזה של הפרשה הוא "פסח שני". ענינו היה רלוונטי בזמן שבית המקדש עמד על תילו לתפארה, ועם ישראל עלה לירושלים בחג הפסח לחגוג בה ולאכול את קרבן הפסח. אך לא כולם יכולים היו לעלות לירושלים בחג. ישנם אנשים שרצו לעלות לירושלים אך התעכבו בדרך ולא הספיקו להגיע בזמן; ישנם כאלו שהיו טמאים, כלומר נגעו בגופת מת או בטומאה אחרת, ומפני כך הם אסורים באכילת קרבן הפסח; וישנם גם כאלו שמסיבות רבות אחרות לא יכלו להגיע לירושלים לחגוג בה את החג.
לכל אלו מציעה התורה פתרון: חודש לאחר חג הפסח, בתאריך ארבעה עשר בחודש אייר, ניתנת הזדמנות שנייה, מועד ב'. בתאריך זה הם יכולים לבוא לבית המקדש ולהקריב את קרבן הפסח, ובכך לזכות להשתתף בחגיגה הלאומית-רוחנית הגדולה שהתקיימה חודש קודם לכן בירושלים.
פתרון זה הוא מחודש. בכל מצווה אחרת התלויה בזמן מסוים איננו מוצאים גישה מאפשרת כזו המתחשבת במי שלא יכול היה לקיים את המצווה בזמנה. לדוגמא, אדם שלא שמע תקיעת שופר בראש השנה, גם אם רצה לקיים את המצווה ולא הצליח, אין לו מועד ב', הוא אינו יכול לקיים את המצווה בתאריך אחר, מפני שזו מצווה התלויה בזמן מסוים. או אדם שלא קיים מסיבות שונות את מצוות הישיבה בסוכה בחג הסוכות, גם אם הסיבות מוצדקות לחלוטין, לא יקיים את המצווה אם ישב בסוכה בתאריך אחר. כך זה בכל המצוות התלויות בזמן – מלבד מצווה זו של אכילת קרבן הפסח, שיש הזדמנות נוספת לקיימה.
טעמים רבים נאמרו ונכתבו לחריגות זו. אנו נרצה לעמוד על אחד מהם, הרלוונטי גם לגבי חיינו בזמן הזה.
אם נשים לב, הלכה זו של "פסח שני" לא הגיעה באותה דרך שהגיעו רוב המצוות האחרות. רוב מצוות התורה נמסרו מאלוקים למשה בדרך המתוארת במילים "וידבר ה' אל משה". מי שפנה היה אלוקים, והוא פנה אל משה כמנהיג עם ישראל ומסר לו מצוות שונות. לעומת זאת, "פסח שני" הגיעה בצורה הפוכה, כפי שמתואר בתורה:
ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא, ויאמרו האנשים ההמה אליו: אנחנו טמאים לנפש אדם, למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל?! ויאמר אליהם משה: עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם.
וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל לאמר: איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה... ועשה פסח לה', בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערביים יעשו אותו
(במדבר ט, ו-יא)
אלוקים לא מסר למשה את ההלכה של "פסח שני" מעצמו. הלכה זו נמסרה למשה רק לאחר שהגיעה דרישה מצד העם. רק כאשר באו אנשים והתלוננו על מר גורלם, על שלא זכו לקיים את המצווה של אכילת קרבן הפסח, נאמרה ההלכה המאפשרת להם הזדמנות נוספת לקיים את המצווה. התשוקה, הרצון הכנה, הגישה החיובית – היא זו שזיכתה אותנו בהלכה של "פסח שני".
שני דברים למדנו מכאן: הראשון, שכאשר בני אדם מביעים רצון כנה ותשוקה לקיים מצוות, ואינם רואים את הדת כעול מכביד אלא כזכות, הם ראויים להזדמנות נוספת שתאפשר להם למלא את תשוקתם. והשני שנוגע לכל מערכת יחסים בין אדם לזולתו, שכאשר אנו רואים מישהו שמביע רצון טוב לפתוח דף חדש, עלינו להעניק לו הזדמנות נוספת לנהוג אחרת.