פרשת "קורח"

           
בס"ד 
       הרב שמואל רבינוביץ -
      רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים       

מחלוקת חיובית ומחלוקת שלילית – פרשת קורח
בפרשת השבוע – פרשת "קורח" – אנו פוגשים את אחת התופעות האנושיות הנפוצות ביותר: המחלוקת.
האם מחלוקת היא תופעה שלילית או חיובית? במבט ראשון, וכפי שעולה  מן הפרשה מחלוקת הינה תופעה שלילית לחלוטין, וזהו הסיפור: קורח, יחד עם מאתיים וחמישים איש, מארגן מרד כנגד מנהיג העם היהודי, משה רבינו, ודורש להחליפו. במי? כמובן, בקורח עצמו, שהיה אדם נכבד ועשיר. לאחר משא-ומתן מול המורדים, מגלה משה רבינו שאין כאן מקום לפשרות. הם, המורדים, הולכים על כל הקופה. משה רבינו, שמודע לכך שאין לו את הזכות לוותר על תפקידו, אותו קיבל בהוראה ישירה מאלוקים, פונה אל העם וממליץ לו "לתפוס מרחק" מקבוצת המורדים, ומצהיר שהוא מוכן לערוך מבחן שיקבע מי מבין הצדדים צודק:
ויאמר משה: "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מלבי. אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם - לא ה' שלחני! ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה - וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ה'!"
(במדבר טז, כח-ל)
ואכן, המבחן אותו הציע משה, יצא אל הפועל, כפי שמספרת התורה:
ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה, ותבקע האדמה אשר תחתיהם, ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם... ויאבדו מתוך הקהל.
(שם, לא-לג)
אם כן,  ברור שהמחלוקת היא דבר שלילי ולא בכדי  האדמה בלעה את אנשי המחלוקת.אולם חכמי ישראל הסיקו מפרשה זו שאמנם יש מחלוקת שלילית, אך ישנה גם מחלוקת חיובית, וכתבו:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים - סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קורח וכל עדתו.
(משנה, מסכת אבות פרק ה)
הלל ושמאי, או תלמידיהם הנודעים בכינויים "בית הלל" ו"בית שמאי", ייצגו שתי אסכולות שונות בכל תחומי החיים. ויכוחים רבים נערכו ביניהם. ולמרות זאת, הם הפכו לדגם הטיפוסי של "מחלוקת לשם שמים". בניגוד להם, קורח ועדתו הפכו לדגם ההפוך של "מחלוקת שאינה לשם שמים". מה באמת היה ההבדל בין מחלוקת הלל ושמאי למחלוקת קורח ועדתו?
למחלוקת ישנם פנים שונות. מצד אחד, על ידי המחלוקת מתבררים נושאים הטעונים ליבון, המחלוקת מוציאה מבני אדם את מיטב כוחותיהם ומקדמת את האנושות, ובאופן כללי, אין כמו מחלוקת כדי ללבן עמדות בתחומים שונים. אך מצד שני, מחלוקת מביאה לפגיעה בזולת, לזלזול, ליריבות ואף לשנאה. כיצד, אם כן, ניתן להפיק מן המחלוקת את הטוב שבה ולהימנע מהשפעותיה השליליות?
את התשובה לכך גילו לנו חכמים בהגדרה אותה העניקו לשני דגמי המחלוקות. מחלוקת שהיא "לשם שמים", כלומר שמניעיה טהורים מיריבות אישית והיא מכוונת לליבון אמיתי של עמדות שני הצדדים, היא מחלוקת חיובית אשר מועילה לשני הצדדים. זו היתה מחלוקת הלל ושמאי, שמחוץ לתחומים בהם נחלקו שמרו על יחסים אישיים מעולים. אך מחלוקת "שאינה לשם שמים", כלומר שמניעיה הם הקנאה, ההישגיות, המעמד החברתי וכדומה, היא מחלוקת שלילית והרסנית, שבכוחה להרוס את החברה האנושית ולהסיג אותה אחור. זו היתה מחלוקת קורח ועדתו עם משה רבינו, מחלוקת שנצרבה בזיכרון הלאומי כתופעה שלילית שיש להימנע ממנה בכל מחיר.