לוח עברי - העמוד לא נמצא

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

חופש בתוך המסגרת – פרשת תרומה
פרשת תרומה, כמו גם הפרשיות שבעקבותיה, עוסקת בתיאור המשכן – המקדש הזמני - אותו בנה עם ישראל בשנות שהותו במדבר, לפני כניסתו לארץ ישראל, וששימש את העם קרוב לחמש מאות שנה, עד בנייתו של בית המקדש בהר הבית שבירושלים על ידי שלמה המלך.
ההוראה האלוקית לבנות את המשכן ניתנה בפסוק הזה:
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

רוגע, שלמות וצלילים ענוגים - פרשת תצוה

פרשה זו שאנו קוראים השבוע, פרשת 'תצוה', עוסקת בעיקר בתחום מקורי ומעניין שלא חשבנו למצוא אותו בתורה: עיצוב הביגוד של הכהנים בבית המקדש. באריכות ובפירוט יורדת התורה לפרטי הפרטים של לבוש הכוהנים, החל ממספרם המדויק של הבגדים אותם צריכים הכוהנים ללבוש בשעת עבודתם בבית המקדש, דרך חומרי הגלם מהם ייעשה כל בגד, ועד הצורה המדויקת בהם צריכים הכהנים ללבוש את הבגדים.
פירוט נרחב זה אינו מקרי. במשך אלפי שנים עסקו חכמי ישראל בביאור המשמעות של כל פרט מבגדי הכהונה – מעבר למשמעות הפשוטה של אופן עשיית הבגדים - מתוך אמונה שאין מילה אחת בתורה שנכתבה לחינם או "במקרה". עיסוק זה מלמד אותנו משהו על ערכה הנצחי של התורה ועל המסרים החבויים בה, גם אם אינם גלויים למתבונן במבט ראשון. ננסה גם אנו להתבונן מעט ולהפיק לקחים עבורנו, בני האדם החיים אלפי שנים לאחר חורבן בית המקדש וסיום העבודה בו.

מתנה טובה – פרשת "כי תשא"
פרשת השבוע – כי תשא – מסקרת קטע נוסף ברצף התקופה שהתחילה ביציאת מצרים וממשיכה עד סוף חומש דברים – סיום התורה. הסיפור מתפרש על פני ארבעים שנה, אך הקטע המשמעותי ביותר התרחש ארבעים ותשעה ימים לאחר יציאת מצרים, במעמד הר סיני שבו ניתנה התורה לעם ישראל. בפרשתנו אנו קוראים על ירידתו של משה מההר, אליו עלה מיד לאחר מעמד הר סיני, כפי שמתואר בסוף פרשת משפטים:
ויאמר ה' אל משה: עלה אלי ההרה והיה שם, ואתנה לך את לוחות האבן... ויעל משה אל ההר... ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה

פרשת השבוע, "ויקהל", פותחת בתיאור הבא:
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם...
(שמות לה, א)
משה רבינו מקהיל את עם ישראל, מקבץ אותם סביבו ומדריך אותם כיצד לשמור את השבת וכיצד לבנות את המשכן.
אם נשים לב, גם בפרשה הקודמת, פרשת כי-תשא, נתקלנו בהתקהלות של עם ישראל, כפי שמתארת התורה:
וייקהל העם על אהרן ויאמרו אליו: קום עשה לנו א-לוהים...
(שם לב, א)

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

היצמדות להוראות – פרשת פקודי
בפרשת השבוע אנו קוראים את סיכום המפעל אדיר-הממדים של בניית המשכן. עם ישראל שרק לפני שנה היה משועבד במצרים לעבודת פרך, עוסק כעת בהשלמת ההכנות לחירות מוחלטת הבאה לידי ביטוי בבניית משכן-מקדש לה'.
בתיאור בניית המשכן על ידי משה רבינו, אנו מוצאים משפט שחוזר על עצמו שוב ושוב, מה שמלמד אותנו כי טמון בו רעיון חשוב, וכך אנו קוראים:
ויקם משה את המשכן... כאשר ציוה ה' את משה; ויבא את הארון אל המשכן... כאשר ציוה ה' את משה; ויתן את השולחן... כאשר ציוה ה' את משה; וישם את המנורה... כאשר ציוה ה' את משה; וישם את מזבח הזהב... כאשר ציוה ה' את משה; וישם את מסך הפתח למשכן... כאשר ציוה ה' את משה; וישם את הכיור... כאשר ציוה ה' את משה.
(שמות מ, יח-לב)
החזרה התכופה על המשפט "כאשר ציוה ה' את משה", חורגת מהסגנון הרגיל בתורה. שוב ושוב מודגש כאן העיקרון שמעשיו של משה בעת בניית המשכן נעשו במדויק על פי הוראותיו של אלוקים. ניכר שמסתתר כאן מסר כלשהו, אך מהו? מה באה התורה ללמד אותנו בחזרה מוזרה זו?
לנו, החיים במרחק רב כל כך מהמקדש, קשה להבין את עוצמת החוויה הדתית שפעמה בלב העם בעת בניית המשכן. אך דבר ברור הוא שבניית המשכן היוותה את פסגת השלמות של הקשר בין עם ישראל לאלוקים. ודווקא כאן, בעת הגדולה הזו, מדגישה התורה שכל פרט נעשה על פי ההוראות המדויקות שניתנו למשה. דווקא כאן, בזמן בו עשויה החוויה להשתלט על מעשי האדם ולקבוע את אופן פעולותיו, הקפיד משה רבינו לעשות כל דבר על פי ההלכה, אותה שמע ישירות מאלוקים על הר סיני.