פרשת תרומה תשע"ד

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

חופש בתוך המסגרת – פרשת תרומה
פרשת תרומה, כמו גם הפרשיות שבעקבותיה, עוסקת בתיאור המשכן – המקדש הזמני - אותו בנה עם ישראל בשנות שהותו במדבר, לפני כניסתו לארץ ישראל, וששימש את העם קרוב לחמש מאות שנה, עד בנייתו של בית המקדש בהר הבית שבירושלים על ידי שלמה המלך.
ההוראה האלוקית לבנות את המשכן ניתנה בפסוק הזה:
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
(שמות כה, ח)
כל אדם המכיר את אופיה של האמונה היהודית, קורא פסוק זה ושואל את עצמו את השאלה המטרידה: לשם מה זקוק אלוקים למקדש? הלא האמונה היהודית, שמקורה באברהם אבינו, מתארת את אלוקים כישות לא גשמית, לא מוגבלת ושאינה מיוחדת למקום מסוים. בניית המשכן-המקדש סותרת לכאורה תפיסה זו, שהרי אלוקים אינו נמצא במקום מסוים, וגם אינו זקוק לשום דבר. מדוע, אם כן, הורה אלוקים לבנות לו מקדש?
בשאלה זו עסקו הוגים יהודיים במשך דורות רבים, וכבר משה רבינו עצמו עסק בה, כפי שמתאר המדרש:
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה "עשה לי משכן", התחיל תמה ואומר: "כבודו של הקדוש ברוך הוא מלא עליונים ותחתונים, והוא אומר עשה לי משכן?!"
(מדרש רבה לפרשת תרומה)
את התשובה לתמיהתו של משה אנו מוצאים במדרש נוסף, בו מתוארת שיחה שהתנהלה בין עם ישראל לאלוקים:
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם! מלכי הגויים יש להם אוהל ושולחן ומנורה... ואתה הוא מלכנו... לא יהיו לפניך תכסיסי המלוכה?". אמר להם: "בני, אותם בשר ודם צריכים לכל זה, אבל אני איני צריך"
לאחר הפצרות ממושכות של העם, השיב להם אלוקים את התשובה הבאה:
אמר להם הקדוש ברוך הוא: "אם כן, עשו מה שאתם חפצים, אלא עשו אותם כאשר אני מצווה אתכם"
(מדרש אגדה)
במילים בהם מסיים המדרש, אנו יכולים לגלות את מטרתו של המשכן.
בקרב בני אדם רבים קיימת גישה המכירה בערכה של עבודת הא-ל, הרואה באורח חיים רוחני דרך שיש לשאוף אליה, אך אינה מוכנה לקבל שישנה דרך ספציפית שעל פיה יש להתוות את המסלול הרוחני שבו צועד האדם. סיסמאות כמו "כל אחד והאמת שלו" , "אני יהודי בלב" משמשות היטב גישה זו. החופש המוחלט להכריע מהי הדרך הרוחנית הנכונה, קורץ לרבים, ולמען האמת יש בו גם מסר נכון, כיון שראוי לכל אדם לסלול לעצמו דרך אישית המבטאת את תכונותיו ואופיו, ולא להיות חלק מ'עדר' של אנשים.
אך התורה מורה לנו שהחופש הזה הוא מוגבל. יש דרך ספציפית, עם הוראות מדויקות, כיצד על האדם לנהוג בכל הקשור למסלולו הרוחני. אמת, בתוך דרך זו קיימת גמישות ופתיחות להכנסת הטעם והסגנון האישיים, אך כל זה רק בתוך המסלול אותו מתווה לנו התורה.
המקדש מהווה את שיאה של הקרבה האנושית אל האלוקים. תחושה זו חשים רבים המבקרים בכותל המערבי, המקום המקודש הקרוב ביותר להר הבית, אשר מרגישים התפעמות ורוח קדושה השורה במקום. כל זה מכוחו של בית המקדש שעמד בהר הבית לפני כאלפיים שנה. ואם עד היום תחושה זו קיימת, ניתן רק לדמיין כיצד חש אדם שבא לבקר במקדש עצמו! - זו הייתה סיבה שעם ישראל רצה לבנות מקדש לה'.
אך דווקא במקום זה, בשיאה של החוויה הנשגבה הזו, אנו נזכרים בכך שכל פרטי המקדש נמסרו במדויק. החוויה האישית יש בה עוצמה רבה, אך היא מקדמת את האדם בכיוון הנכון רק כאשר היא קיימת במסגרת ההוראות האלוקיות. רק אז האדם אכן יכול להתרומם מעל קשיי היום-יום, לחוות נגיעה כלשהי בקדושה האלוקית, ולשוב לביתו כשהוא נעלה יותר, קדוש יותר ויחד עם זה – אנושי יותר!