פרשת תצוה

בס"ד
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

רוגע, שלמות וצלילים ענוגים - פרשת תצוה

פרשה זו שאנו קוראים השבוע, פרשת 'תצוה', עוסקת בעיקר בתחום מקורי ומעניין שלא חשבנו למצוא אותו בתורה: עיצוב הביגוד של הכהנים בבית המקדש. באריכות ובפירוט יורדת התורה לפרטי הפרטים של לבוש הכוהנים, החל ממספרם המדויק של הבגדים אותם צריכים הכוהנים ללבוש בשעת עבודתם בבית המקדש, דרך חומרי הגלם מהם ייעשה כל בגד, ועד הצורה המדויקת בהם צריכים הכהנים ללבוש את הבגדים.
פירוט נרחב זה אינו מקרי. במשך אלפי שנים עסקו חכמי ישראל בביאור המשמעות של כל פרט מבגדי הכהונה – מעבר למשמעות הפשוטה של אופן עשיית הבגדים - מתוך אמונה שאין מילה אחת בתורה שנכתבה לחינם או "במקרה". עיסוק זה מלמד אותנו משהו על ערכה הנצחי של התורה ועל המסרים החבויים בה, גם אם אינם גלויים למתבונן במבט ראשון. ננסה גם אנו להתבונן מעט ולהפיק לקחים עבורנו, בני האדם החיים אלפי שנים לאחר חורבן בית המקדש וסיום העבודה בו.
אחד מבגדי הכהן הגדול הוא 'המעיל'. כך הוא מתואר בתורה:
ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת, והיה פי ראשו בתוכו, שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג, כפי תחרא יהיה לו, לא יקרע.
ועשית על שוליו רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב, ופעמוני זהב בתוכם סביב. פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון, על שולי המעיל סביב.
והיה על אהרן לשרת, ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ה' ובצאתו
(שמות כח, לא-לה)
שלושה פרטים בולטים בפסוקים אלו: הצבע, הדאגה שהמעיל לא יקרע והפעמונים שבשולי המעיל.
הצבע: המעיל המכסה את גופו של הכהן הגדול (המכונה כאן "אהרן" שהיה הכהן הגדול הראשון), עשוי כולו מצמר צבוע בתכלת. צבע התכלת אינו מקרי. מי שנחשף למראה הים התכול או השמים התכולים ביום בהיר, מכיר את תחושת הטוהר והרוגע שמשרה צבע זה על המתבונן. הכהן הגדול, המסמל יותר מכל את הקרבה הקיימת בין עם ישראל לאלוקים, התהלך בבגד שהשרה על הצופה בו את התחושה המתאימה והראויה לאדם שנכנס אל בית המקדש.
השלמות: ניתן להבחין בדאגת התורה לשלמות המעיל, בהוראה הייחודית לעשות לפתחו העליון שפה כפולה על מנת שלא יקרע בעת לבישתו. מדוע זה כל כך חשוב? האם חסר צמר לתפור מעיל חדש במקרה שהמעיל הישן נקרע?
התשובה לכך טמונה בדברי ספר 'החינוך', ספר ששם לעצמו מטרה לבאר את כל מצוות התורה ולהעניק להם טעמים מובנים (התחבר בספרד במאה ה-13, שם המחבר לא ידוע). כך כותב ספר 'החינוך' בטעמה של מצוה זו:
כדי שילבשהו הלובשו... בנחת ובדרך כבוד, שיירא מלקורעו ומלהשחית בו דבר
('החינוך' לפרשתנו)
לבישת המעיל – הבגד העליון מסמלת את כניסתו של האדם לתחומי עבודת ה' כניסה זו מלווה לעיתים בסערת רגשות, בהתלהבות פורצת גבולות, בהתרגשות ללא מעצורים. אך דווקא כאן מזכירה לנו התורה שעלינו לפעול "בנחת ובדרך כבוד", במתינות, מתוך התבוננות ורוגע. כאשר האדם מאבד את הרוגע והשלווה, הוא עלול חלילה, ליצור קרע בשאיפות ובמטרות
. אדם שאינו פועל מתוך נחת וכבוד, עלול לפגוע בסביבתו, ומחמת כך מזהירה אותנו התורה לשמור על הרוגע והשלמות.
הצליל: כאשר נכנס הכהן הגדול לבית המקדש, דואגת התורה שכניסתו תישמע היטב באמצעות הפעמונים התפורים בשולי מעילו. צלילים ענוגים אלו מסמלים את הצורך בהכנה ראויה הקודמת לכל צעד שאנו עושים בדרך הנכונה. אדם שצעדיו אינם מפיקים צלילים עדינים ונעימים, עליו לבחון היטב האם הוא אכן צועד במסלול הנכון.
אלו הם הלקחים אותם אנו מפיקים מהוראות התורה ביחס למעילו של הכהן הגדול. לקחים שרלוונטיים לכל אדם, בכל זמן ובכל מקום.