פרשת ויקהל

בס"ד
הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

כוחה של קהילה – פרשת ויקהל

פרשת השבוע, "ויקהל", פותחת בתיאור הבא:
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם...
(שמות לה, א)
משה רבינו מקהיל את עם ישראל, מקבץ אותם סביבו ומדריך אותם כיצד לשמור את השבת וכיצד לבנות את המשכן.
אם נשים לב, גם בפרשה הקודמת, פרשת כי-תשא, נתקלנו בהתקהלות של עם ישראל, כפי שמתארת התורה:
וייקהל העם על אהרן ויאמרו אליו: קום עשה לנו א-לוהים...
(שם לב, א)
שתי התקהלויות אלו עומדות בניגוד חד זו מול זו. בראשונה, העם מתקהל סביב אהרן ודורש ממנו לעשות עגל זהב, עבירה של עבודה-זרה שאין חמורה ממנה; ובשנייה, משה רבינו מקהיל את העם סביבו ומוסר לו את פרטי המצוות החשובות: שמירת שבת והקמת המשכן.
נראה כי משה אפיין את עם ישראל כחברה שנוטה "להתקהל", להפוך מפרטים יחידים ל'קהילה' בעלת מגמה משותפת, ולאחר שראה כיצד העם משתמש בנטייה זו לכיוון השלילי, התאמץ להטות את המציאות לכיוון החיובי: להקהיל את העם עבור מטרות נעלות.
ממעשיו של משה אנו לומדים כי יש יתרון בפעולה מתוך התקהלות ואחדות למען מטרה. מהי "התקהלות"? במה שונה "קהילה" מאוסף של יחידים? מדוע יש עדיפות לפעולה משותפת של "קהילה" על פני פעולות יחידות של אנשים בודדים?
בספר 'דרשות הר"ן' (חובר ע"י רבי ניסים גירונדי, רבה של ברצלונה, ספרד, במאה ה-14) מעניק המחבר הסבר מעניין למשמעותה וכוחה הסגולי של קהילה, ועדיפותה של הקהילה על פני האנשים הבודדים. טענתו היא שכאשר בני אדם שונים מתאחדים, הפעולות המשותפות שלהם תהיינה מושלמות יותר. לטענה זו הוא מעניק את ההסבר הבא: ידוע לנו שלכל אדם ישנן מעלות אך גם חסרונות. כאשר אדם פועל לבדו הוא מצליח לפעול על פי תכונותיו, על החלקים הטובים יותר והטובים פחות שבהן. לעומת זאת, כאשר מתאחדים מספר אנשים ליצירה משותפת, הרי שכל אחד מחפה על האחר ומשלים את חסרונותיו, ופעולתם המשותפת תהיה מושלמת.
הדבר דומה לבניית בנין. לצורך הבנייה דרושים מהנדס, אדריכל, קבלן, מפעלים שייצרו את חומרי הבנייה, פועלים מסוגים שונים וכן הלאה. אין אדם שיודע ויכול לעשות את כל המלאכות הללו בעצמו, אך כאשר מתאחדים אנשים רבים לצורך הבנייה, כל אחד מהם תורם את יכולותיו המקצועיות בתחום ספציפי, וביחד הם בונים את הבניין.
זהו כוחה של קהילה. כאשר בקהילה אחת מתאחדים הרב והרופא, הנגר והמשפטן, האמן והאדריכל, איש עסקים והפרופסור – ביחד הם יוצרים תמהיל שיש בו מן השלמות, "קהילה" שכל אחד מחבריה משלים חלק מן התמונה וביחד יכולים לקדם יוזמות שונות, ובעיקר, להתקדם בעצמם למטרות הנעלות אותן הציבה הקהילה לעצמה.
בעומק הדברים קיימת הנחה חשובה ויסודית ביותר. אדם המודע לעצמו מכיר בכך שהוא באמת לא יכול להסתדר לבד. ההזדקקות שלנו לחברה תומכת היא חלק בלתי נפרד מקיומנו. מודעות לכך מביאה את האדם להכרה כי גם עליו מוטלת החובה לתרום מיכולותיו ומומחיותו למען האחר, כפי שהוא מצפה שהאחר יתרום למענו.
הסיוע ההדדי, התמיכה החברתית והתפיסה של האדם כחלק מקולקטיב, אינם אמורים לבטל את הייחודיות של כל אדם ואת חשיבתו העצמאית, אך הם העומדים בבסיס העמוק ביותר של המוסר האנושי. רק כאשר האדם מכיר בכך שהוא חלק בלתי נפרד מכל מה שסביבו, והוא נוטל ונותן כל הזמן לסביבה ולחברה, רק אז יכול האדם לממש את הטוב הפנימי הטמון בו.