לוח עברי - פרשת השבוע

בס"ד
פרשת "תצווה"
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

ואתה תצווה – מסירות הנפש לכל יהודי

"ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך תרומה שמן זית זך". יש להבין את לשון הפסוק: 'ואתה תצווה'. הרי  מצוות הדלקת המנורה כמו כל מצוות פרשה זו ומצוות התורה בכלל צוו מפי הגבורה, מהו א"כ המילים בפרשה זו- "ואתה תצווה", כביכול משה רבינו הוא המצווה ולא הקב"ה?
בעל הטורים שואל מדוע בפרשה זו לא הוזכר שמו של משה רבינו כמו ביתר פרשיות התורה, שמשעה שנולד הוא הוזכר בכל אחת מהן? ומשיב: שכיון ומשה רבינו אמר: מחני נא מספרך אשר כתבת(שמות לב', לב'), הרי שקללת חכם אפילו על תנאי באה. ומשום כך נתקיים דבר זה בפרשתנו.

בס"ד
כי תשא – תשע"ה

הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

העגל - מנהיג או אליל?- פרשת כי תשא
בפרשת השבוע, "כי תשא", נקרא על אחד האירועים המעציבים שהתרחשו בראשית ההיסטוריה של העם היהודי, הידוע בכינויו "חטא העגל". זמן מועט לאחר "מעמד הר סיני" בו נחשף העם כולו להתגלות אלוקית מרוממת, עלה משה רבינו, מנהיג העם, אל הר סיני לבדו. שם הוא זכה להתגלות נוספת, שיועדה עבורו בלבד. ארבעים ימים שהה משה על ההר. באותם ימים המתינו למרגלות ההר ההמונים וציפו לשובו של המנהיג שנעלם. יום אחד בלבד לפני שמשה חזר, פקעה סבלנותם של חלקים נרחבים מהעם והם החליטו לייצר עגל זהב.

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

נדיבות הלב הנשי- פרשת ויקהל פקודי

פרשת השבוע, שהיא למעשה שתי פרשיות הנקראות יחדיו: "ויקהל-פקודי", נראית במבט ראשון כפרוטוקול. מדווח בה על איסוף התרומות לצורך בניית המשכן – אותו מקדש זמני שליווה את עם ישראל מאות שנים, ועל עשיית כל חלקי המשכן, החל מהקרשים מהם נבנה המשכן ועד החוט האחרון ממנו תפרו את בגדי הכהנים.

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

חיים מתוקים ומלוחים – פרשת ויקרא

לאחר שסיימנו את ספר 'שמות' העוסק בגלות וגאולת מצרים, קבלת התורה והקמת המשכן – אנו עוברים במעבר חד לספר 'ויקרא'. ספר זה בולט בשונותו מספר 'שמות', בעיקר בכך שכמעט לא נוכל למצוא בו סיפורים או תיאורים על חיי העם.

בס"ד
פרשת "צו"

הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

זרוז מיד ולדורות

פרשתינו פותחת בפסוק: "צו את אהרון ואת בניו..." מביא רש"י את דברי התורת כהנים- אין צו אלא לשון זירוז. מיד ולדורות. אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס. כלומר, שהביטוי "צו" מצביע על חובת הזריזות. וכאן יש צורך בזה, שהרי הכהנים אינם נהנים מקרבן עולה והוא כולו לה' (למעט העור השייך למקריב).אך יש כאן לימוד עמוק יותר. אם אדם רוצה להקריב עצמו להקב"ה – אדם כי יקריב מכם – עליו לדעת שהבסיס הוא זריזות, כמו שהשו"ע פותח את חלק אורח חיים: יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא מעורר השחר.
אנו מוצאים כי השכם בבוקר בטרם מקטירים על המזבח הקטרה כלשהי, היה על הכהנים לקיים מצוות "תרומת הדשן". הכהן הרים באשמורת הבוקר מחתה אחת מן הדשן המאוכל שהיה על המזבח והניחו בצד מזרח של המזבח.