פרשת כי תישא התשע''ה

השאלה המתעוררת כאן היא: מה היה ייעודו של עגל הזהב בעיני יוצריו? נראה כי התשובה לכך מורכבת, מפני שהתורה עצמה מציגה שתי פרשנויות מקבילות ואולי אף סותרות.
המניע להקמת העגל היה כאמור היעלמותו של משה, מנהיג העם, כפי שמתואר בתורה:
וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו...
(שמות לב, א)
אך למרבה הפלא, המשכו של הפסוק מצביע על מגמה שונה שהנחתה את יוצרי העגל:
...ויאמרו אליו: קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו...
אם משה נעלם, עליהם לבקש מנהיג חדש. מדוע הם מבקשים אלוקים חדש? מה עוד שהמבקשים עצמם נימקו את בקשתם במילים הבאות:
...ויאמרו אליו: קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו!
כאן הקורא כבר עלול לאבד את ריכוזו. משה נעלם, העם מבקש אלוקים ומנמק זאת בעובדה שמשה נעלם. משה או אלוקים?
גם לאחר יצירת עגל הזהב, מתוארת בתורה קריאת העם אל מול העגל:
ויעשהו עגל מסכה, ויאמרו: אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים!
(שם שם, ד)
הרושם שמקבל הקורא הנבוך הוא אכן הרושם שאמור לעלות מהסיפור הזה, מפני שלא רק הקורא נבוך ומבולבל, אלא גם יוצרי העגל עצמם היו נבוכים, ולא הבחינו בהבדל שבין משה לאלוקים. על פי תפיסתם, העגל שאמור למלא את מקומו של משה, הוא עצמו אלוקים.
במקום אחר בתורה, אנו מוצאים הדגשה מיוחדת שמטרתה להוציא מכלל טעות זו. בתחילת ספר 'שמות' מתוארת הגלות במצרים וכאשר מגיעה התורה לתיאורו של משה שמגיע למצרים כדי להוציא את העם לחירות, עוברת התורה לתאר את משפחתו של משה, תיאור שעיקרו הוא בפסוק הבא:

ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאישה, ותלד לו את אהרן ואת משה
(שמות ו, כ)
הדגשה זו מכוונת אל אותם אנשים העלולים לטעות ולטשטש את הגבול החד שבין אדם, ילוד אישה, בן תמותה, העלול לטעות ולחטוא, ובין אלוקים שאין לפניו ואין לאחריו והוא גדול, גיבור ונורא במלוא המשמעות.
"חטא העגל" לא נבע מרשעות. הוא הגיע כתוצאה מתפיסה מוטעית, מטשטשת גבולות; תפיסה שהיתה יכולה להחליף ולבלבל בין משה לאלוקים; בין אדם שנולד, נושא אישה, רועה צאן ומלמד תורה, שסופו להיפטר מן העולם, ובין האל הנצחי, ה"אחד, יחיד ומיוחד".
ההבחנה החדה בין הפיזי והמטאפיזי, בין המוגבל למושלם, בין הגשמי לרוחני – היא זו שהיתה חסרה ליוצרי עגל הזהב. הגשמת האלוקים והאלהת האדם שלובות זו בזו, וטעות זו הביאה אותם ליצור עגל זהב ולומר עליו: אלה אלוקיך ישראל.