רוקדים על הדם

הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

רוקדים על הדם

בימי קדם, בערו בגיא בן הינום שבירושלים כבשנים, שבהם הוקרבו קרבנות אדם לאל הכנעני מולך. פולחן-דמים מחריד זה נפסק רק על ידי המלך יאשיהו, מאחרוני מלכי בית דוד. העיניים קוראות את הפסוקים אך הלב ממאן להאמין – הייתכן כי אדם היה מוכן לעשות כך לבנו בעידן שאחרי "אל תשלח ידך אל הנער"? היעלה על הדעת שחשב שזהו רצון האלוקים?
אלא שאז באות חדשות הימים האחרונים, ולדאבון לב מגלות לנו כי תאוות ההרג עודנה שוכנת לבטח בלבבותיהם של בני האדם. הלב מתפלץ לנוכח צילומי הריקודים של עובדי המולך בני זמננו, המרקדים בשמחה על הדם. אלה עם תמונות נרצחים וכלי משחית בידם, ואלה כשסוכריות בידם ברחובה של עיר, חוגגים את הירצחם של חפים מפשע. "בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אך יחד כבודי, כי באפם הרגו איש".
חובה על כל אדם מאמין, וקל וחומר שעל מנהיגים דתיים, לזעוק בקול גדול – לא זו דרכו של בורא עולם. לא זו דרכה של אמונה. "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". אמת, מתמודדים אנו מול אויב רצחני. אמת, כי בשעה שרוב מניינו ובניינו של העם היהודי מגנה בתוקף כל פעולה אלימה, ורואה במבצעיה עשבים שוטים שיש לעקור מן השורש – אויבינו קוראים בתי ספר וכיכרות על שם רוצחים חסרי חמלה. אמת, ועליה גאוותנו ותפארתנו.
חלילה לנו אם ננצח במאבק בכך שנידמה לאויבינו. חלילה לנו שנאמץ את דרך הטרור ושפיכות הדמים המעוותת שמחללת שם שמיים ברבים. ניצחון שכזה יהיה הרס היהדות והרס האמונה היהודית.  "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ, וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ".
דרך ארוכה עוד ממתינה לנו עד אשר נגיע אל המנוחה ואל הנחלה. לנוכח הרצחנות האכזרית, המאיימת מבית ומחוץ, נתחזק באמונתנו ובדרכנו, דרך עם ישראל מדורי דורות, ויהי נועם השם עלינו. "ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום".