עלילת דם בהר הבית

הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

עלילת דם בהר הבית
כמי שמופקד על המקומות הקדושים בארץ ישראל, מגיעים אל שולחני קטעי עיתונות רבים מן העיתונות הערבית העוסקים בכותל המערבי ובהר הבית. שוב ושוב אני נחרד מעוצמת השנאה והעוינות המשתקפים בהם, שנובעים כולם ממקור עכור אחד - האמונה כאילו מדינת ישראל והעם היהודי פועלים כדי לפגוע באתרים המקודשים לאיסלאם על הר הבית.
אינספור פסקי הלכה קובעים, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי חל איסור מוחלט על כל יהודי לעלות אל הר הבית. מדינת ישראל נותנת יד חופשית (יהיו מי שיאמרו חופשית מדי) לוואקף לנהל את ענייני הר הבית כראות עיניו. אך עובדות אלה אינן משפיעות על השיח ברחוב המוסלמי, שכן כנגדם ניצבת עלילת דם נוראה בהיקפיה ובסכנתה, ושמה "אל אקצה בסכנה" - פרי מוחו הקודח של המופתי אל חוסייני.
ראשיתה של העלילה בשיקום מסגדי הר הבית בשנת 1924. אז כדי לעודד את העולם המוסלמי לתרום כספים לשיפוץ המסגדים, הפיץ אל חוסייני 'הוכחות' כאילו היהודים מבקשים להרוס את המסגדים. הוכחות אלה לא היו אלא עלונים לגיוס תרומות וחומרי פרסום ציוניים, שעוטרו בתמונות הכותל והר הבית, סמלי הגעגועים לארץ ישראל וירושלים.  אפילו ציור ה'מזרח' ששימש בבתי כנסת רבים לסמן את כיוון התפילה בירושלים והיה מעוטר בציורי ירושלים שימש כ'הוכחה' למזימתם של היהודים לפגוע בקודשי האיסלאם. כך, מתוך שילוב של אינטרסים, ציניות ורוע צרוף, צמחה ועלתה עלילת 'אל אקצה בסכנה' - ולהבותיה בוערות ומסכנות את שלום העולם כולו כבר תשעים שנה.
גם בשעה שכיפת הסלע ומסגד אל אקצה שופצו כבר, בממון ובפאר רב, המשיך אל חוסייני בעלילותיו, וניצל את דרישתם של היהודים להתפלל בסמטה הצרה שליד הכותל המערבי כדי לטעון שמדובר בהפרה של הסטטוס קוו וכי ליהודים אין כל זכויות גם למרגלות הר הבית, בכותל המערבי (זאת על אף שאפילו בונה חומות ירושלים, הסולטן סולימאן המפואר, העניק ליהודים רשות להתפלל במקום).
ממדיה המפלצתיים של עלילת הדם התגלו במלואם רק בשנת תרפ"ט. שבוע אחרי עליה המונית לרגל אל הכותל המערבי בתשעה באב, יצאה תהלוכת דמים מהר הבית אל השכונות היהודיות בירושלים ומהן - אל יישובי הסביבה. המהומות התפשטו בכל אחרי הארץ.  133 יהודים נרצחו באכזריות. 339 נפצעו.  ה'הגנה' על מסגד אל אקצה, מפני האיום שלא היה, הפכה לנשק היעיל והרצחני ביותר של שונאי ישראל.
90 שנים חלפו מאז, ועדיין ממשיכים מנהיגים ערבים ומוסלמים לטפח את עלילת השקר הנוראה. מדי שבוע מתפרסמות בערבית האשמות בדיוניות, כאילו ישראל רוקמת מזימות לפגוע בקודשי האיסלאם - מתכניות צבאיות ועד לניסויים במכון ויצמן ליצירת רעידת אדמה מלאכותית. טענות הזויות אלה, שאין עליהן מערער, מצטברות בקרב האוכלוסייה המוסלמית המאמינה, ויוצרות תחושת מועקה כבדה כאילו הר הבית נמצא בסכנה מתמדת מידי מדינת ישראל.
כמי שמופקד על הכותל המערבי אני קובע באופן חד משמעי כי לא מתבצעת שום פעולה שיכולה לפגוע, ולו במעט, באתרים המקודשים לאיסלאם על הר הבית. אנו נוהגים בקודשי מאמינים אחרים באותו הכבוד שבו אנו מצפים מהם לנהוג בקודשינו. יתרה מזאת - האיסור ההלכתי על עלייה להר הבית בגלל קדושתו גורף כל כך, עד שהוא מונע כל אפשרות של פגיעה בו בכל צורה. גם היהודים העולים אל הר הבית, וסוברים אחרת מההלכה המקובלת אצל רוב היהודים, נמנעים מכל וכל מלגשת אל המקומות המקודשים שבלב ההר.
האמת הזו ידועה למנהיגות הערבית כשם שהיא ידועה לנו. אבל למאמין הפשוט ברחוב, זה שמקבל את ידיעותיו ואת אמונותיו בלי עוררין מן המטיף במסגד או מן המנהיג על מסכי הטלוויזיה - לו אין מושג כי הוא נמצא במרכזה של מזימת כחש שתכליתה אחת - מלחמת דת שתסחוף את את העולם כולו למערבולת של אש ודם. השקר ששמו "אל אקצה בסכנה", מממשיך להטריף את דעתם של מאמינים מוסלמים בארץ ומחוצה לה.
עלילת הדם הזאת, מגייסת מדי יום חיילים נוספים לצבא הג'יהאד נגד מדינת ישראל והעם היהודי. חובה עלינו לזהות את עלילת הר הבית כסכנה האמתית המאיימת על שלום כולנו, ולעצור אותה מבעוד מועד בכל דרך שהיא. "חזק ונתחזק למען עמנו ולמען ערי א-לוקינו"