לוח עברי - פרשת השבוע

בס"ד

פרשת "כי תשא" – תשע"ו

דרכיו של אלוקים 

הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

במרכזה של פרשת השבוע עומד סיפור "חטא העגל". היה זה לאחר ארבעים יום שמשה רבינו, המנהיג הנערץ, נעלם. ארבעים יום שהעם נותר לבדו. בימים אלו משה רבינו שהה על פסגת הר סיני, שם קיבל את התורה כולה במטרה להעביר אותה אל העם לאחר ירידתו מן ההר.
אך ביום הארבעים אירעה תקלה חמורה. העם שזה עתה יצא ממצרים שטופת האלילים והאמונות התפלות, טרם הפנים את השינוי העמוק שאלוקים ביקש לחולל, ויצר עגל זהב – אליל – כשהוא מחולל סביבו ובפיו מילים "אלה אלוהיך ישראל".
משה שירד מן ההר נדהם לגלות את המשבר הרוחני העמוק שפקד את העם, ולאחר שהרגיע את המצב והשמיד את העגל, הוא נעמד לבקש סליחה עבור העם. משה, שמהווה עד ימינו דגם למנהיגות אחראית, לא הסכים להתנתק מן העם אלא התעקש להמשיך להנהיג אותו, ולשם כך הוא פתח בסדרת טיעונים של התפייסות מול אלוקים.
לאחר שאלוקים התפייס, ניצל משה רבינו את הרגע וביקש בקשה נדירה:
"ועתה, אם נא מצאתי חן בעיניך, הודיעני נא את דרכיך ואדעך, למען אמצא חן בעיניך."
(שמות לג, יג)

בס"ד

פרשת ויקהל

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו

בלומדנו את פרשיות המשכן ומלאכת הקודש אשר צוותה על עושי המלאכה, אנו מבינים כי בוני המשכן היו חייבים להיות בעלי מקצוע מעולים ומיומנים, והשאלה הנשאלת מהיכן בכלל חשב משה רבינו לגייס אומנים אלו? האם אלו שעבדו בפרך, במלאכות פשוטות, בזויות ומפרכות, יצליחו לעשות בעץ, בזהב, בכסף, בנחושת ובמעשה הריקמה?

עוד יש להבין את לשון הכתוב בפרשת תצוה:  "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה... והם יקחו את הזהב". ראשית מדוע פותח בלשון רבים:"חכמי לב", וממשיך בלשון יחיד: "אשר מלאתיו רוח חכמה", היה צריך לומר "מלאתים"? עוד מהו: "והם יקחו את הזהב", לכאורה זהו צווי מיותר, הרי לא ניתן לעשות כלום אם לא לוקחים את חומרי הגלם, מה בא הכתוב ללמדנו?

י"ל שכאן הניח הקב"ה עוד אחת מאבני הדרך לגאולתו של עם. הקמת המשכן הוצגה בפני יוצאי מצרים כאתגר, משה רבנו הודיע להם מה צריך לעשות, ומה מצפה מהם הקב"ה, והוא חיכה לתגובתם. תשובתם הייתה יכולה להיות אחת מן השתיים. הם יכלו לענות לו: "משה רבינו, הרי מי כמוך יודע שאין אנו מסוגלים לבצע את העבודה הזאת, עבדים היינו, מדוכאים ומושפלים עד עפר, וחסרה לנו המיומנות הדרושה לביצוע המשימה הקדושה. אולי בעוד מספר שנים, כאשר נתארגן טוב יותר, נרכוש מיומנויות שונות, ואז נראה אם ניתן לבנות". אם כך היו עונים, לא היו הופכים לעם ישראל , על כל המשתמע ממושג זה. הם היו מגלים למעשה שנשארו עבדים בליבם, למרות שכבר חלפו שנתיים לפחות מאז שהוסר עול השיעבוד מעל צווארם. לעין כל היה מתברר כי אל שערי הגדלות הנפשית טרם הגיעו...

בס"ד   
          
פרשת "פקודי"

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

שתשרה שכינה במעשה ידיכם

בסיום מלאכת המשכן, הובא המשכן על כל כליו וחלקיו אל משה. וכך נאמר: "ותכל כל עבודת משכן אהל מועד... ויביאו את המשכן אל משה".(לט', לב'-לג') מביא רש"י את דברי המדרש ששום אדם לא יכול היה להעמיד את המשכן מחמת כובד הקרשים, אמר משה לפני הקב"ה: איך אפשר להקימו בידי אדם? אמר לו: "עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף ויקם מאליו, זהו שנאמר הוקם המשכן, הוקם מאליו".