מקורות תורניים - מדרשי הכותל

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. ... אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה, במצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עברות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

תלמוד בבלי, מסכת יומא דף ט', עמוד ב'.

הנה זה עומד אחר כתלנו (שיר השירים, פרק ב, פסוק ט) – זה כותל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם. למה? שהשכינה במערב...

במדבר רבה, פרשה י"א, ב'.

"ואמר ר' אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה ... ואף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו..

תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף ל"ב, עמוד ב'.

אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפלתי ... ואמר לי בני, מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את הכלי והגליתים לבין האומות. ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך, ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך, הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו, כך מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם

תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף ג', עמוד א'.

 
שוב פעם אחת היו עוליםרבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא ... שוב פעם אחת היו עולים לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת" (במדבר, פרק א, פסוק נא) ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו." (ישעיה פרק ח, פסוק ב) וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב: "לכן בגללכם ציון תחרש וגו". (מיכה, פרק ג, פסוק יב) בזכריה כתיב "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים." (זכריה ח, פסוק ד) עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו!

תלמוד בבלי, מסכת מכות דף כ"ד, עמוד א'.