פרשת תרומה – תשע"ו

בס"ד
פרשת תרומה – תשע"ו
מהיכן התורה יוצאת? פרשת תרומה
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת השבוע נראית במבט ראשון כמו תכנית אדריכלית שבה מתוארים  פרטי-פרטים של תכנית בניית המשכן וכליו. המשכן, הלא הוא המקדש הזמני שבו עבד העם את אלוקים עד בניית המקדש הקבוע, על הר הבית בירושלים.
על פי התכנית – ששימשה מאוחר יותר גם כדגם לבניית המקדש בירושלים – היה המשכן מחולק לשלושה אזורים: האזור החיצוני המכונה "עזרה" שימש בעיקר להקרבת קרבנות. האזור הפנימי המכונה "היכל" הכיל מזבח נוסף, שולחן ועליו לחם, ומנורה. האזור השלישי והמקודש ביותר – אליו הותר להיכנס רק לכהן הגדול ביום כיפור - כונה "קודש הקודשים" ובו היה פריט אחד בלבד: ארון שבתוכו מונחים שני לוחות הברית שעליהם חרוטים 'עשרת הדברות' שנאמרו ב'מעמד הר סיני'. ארון זה מכונה "ארון העדות", מפני שבתוכו הונח ה'עדות' לנתינת התורה: שני לוחות הברית.
מעל ארון העדות הוצב פריט חריג, שלא היינו לעולם משערים שהוא אכן אמור להיות מונח שם: הכרובים. לפני שנפרש מה הם הכרובים, הבה נביט על פסוקי התורה המורים על הצבת הכרובים:
"ועשית שניים כרובים זהב... והיו הכרובין פורשי כנפיים מלמעלה... ופניהם איש אל אחיו... ודיברתי אתך... מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, את כל אשר אצווה אותך אל בני ישראל."
(שמות כה, יח-כב)
הדובר בפסוקים אלו הוא כמובן אלוקים, והנמען הוא משה רבינו. אם אנו יכולים למצוא בפסוקים רמז כלשהו למטרת הכרובים, הרי שאנו יכולים להבין כי מבין שניהם יוצא דבר אלוקים אל משה, ובפרט אותן הוראות שהוא עתיד להורות לעם כולו. במילים אחרות: התורה יוצאת מבין שני הכרובים.
עתה נפנה להבנה מעמיקה יותר על מהותם ותפקידם של הכרובים. חכמי התלמוד מסרו לנו פרט אחד הרומז לנו על המסר אותו הם מסמלים. הם סיפרו כי פניהם של הכרובים נראו כמו פנים של נער ונערה (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ה). אם נחזור לתיאור המקראי הרי שלפנינו נער ונערה העומדים זה מול זה כשפניהם מכוונים זה לזו. האסוציאציה שתיאור זה מעלה בנו היא לא אחרת מאשר אהבת נעורים.
במקום אחר אמרו זאת חכמי התלמוד במפורש:
"אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולים לרגל [לירושלים], היו גוללים להם את הפרוכת [החוצצת בין ה'היכל' ובין 'קודש הקודשים'] ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים [- מחובקים] זה בזה, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום [- אלוקים] כחיבת זכר ונקבה."
(תלמוד בבלי מסכת יומא דף נד)
אם כן, הכרובים מייצגים את אלוקים ואת עם ישראל, והם נראים כנער ונערה מחובקים, ומסמלים את אהבת אלוקים לעמו. מה שנותר לנו להבין הוא: מדוע התורה יוצאת מבין שני הכרובים?
והתשובה ניתנת להיאמר בשני רבדים: ברובד הראשון, התורה יוצאת מתוך אהבה. אל לנו לראות את מצוות התורה כעול מעיק, אלא כהוראות שניתנו מתוך אהבה. גם אם לפעמים יש מצוות שאיננו מבינים, אנו יכולים לסמוך על אלוקים שציווה אותנו בהן ועשה זאת מתוך אהבה אינסופית, כפי שמסמלים הכרובים.
ברובד נוסף ניתן לומר, כי התורה נוצרת מאותו חיבור מופלא שבין אלוקים לעם ישראל. כאשר מתקיים חיבוק בין אלוקים לעם ישראל, נוצרת תורה נפלאה, תורת חיים, תורה אלוקית ואנושית גם יחד, תורה המביעה רעיונות נשגבים ועם זאת יורדת לפרטים הקטנים והקטנוניים של החולשות האנושיות ומדריכה את האדם בכל מצב, בכל מקום ובכל עת.