משפטים - תשע"ו

משפטים -  תשע"ו

התמרור המקראי – פרשת משפטים
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת 'משפטים' אותה נקרא בשבת הקרובה, היא בעצם ספר בפני עצמו, ספר חוקים. בפרשה זו מכונסים עשרות חוקים השייכים לקטגוריית "בין אדם לחברו", שלכאורה אינם עוסקים באופן ישיר בתחום הדת, אלא בתחומי חברה, מוסר, יחסים אנושיים, הלכות שופטים ועוד. אין זה מקרה שפרשה זו מופיעה מיד לאחר "מעמד הר סיני" עליו קראנו בשבת שעברה. על פי התיאור המקראי, זה אכן היה סדר הדברים: החוקים הראשונים שניתנו לאחר "מעמד הר סיני" היו דווקא חוקים חברתיים, המגלמים עקרונות של חסד, משפט וצדקה.
יתרה מכך. לאחר שמשה רבינו סיים את הקראת רשימת החוקים הארוכה, הוא ביצע טקס של כריתת ברית בין אלוקים לעם ישראל. טקס זה נערך על ספר המכונה בתורה "ספר הברית". אך מהו תוכנו של "ספר הברית"? רבים מן הפרשנים הבינו כי "ספר הברית" מתייחס אל רשימת החוקים החברתיים שבפרשה. רשימה זו שנכתבה בספר ועליה נכרתה הברית, כמתואר בתורה:
"ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם, ויאמרו: כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע!"
(שמות כד, ז)
ההצהרה המפורסמת "נעשה ונשמע", נאמרה, ככתוב בתורה על כל המצוות, אך באופן ישיר היא התייחסה למצוות חברתיות אלו.
חכמה אינסופית טמונה בחוקים מורכבים אלו, העוסקים לעיתים דווקא בחלקים האפלים של החיים האנושיים: כיצד מתייחסים לעבד? מה עונשו של גנב, רוצח, מזיק? אדם המופקד על שמירת חפצי הזולת והתרשל, האם וכמה עליו לשלם? כיצד מלווים כסף וכיצד גובים אותו? רשימה ארוכה זו אוצרת בתוכה מסרים הרלוונטיים בכל חברה ובכל תרבות.
בשנת 1901 גילתה משלחת חוקרים צרפתיים שביצעה חפירות ארכאולוגיות באיראן, מצבת אבן גדולה ("אסטלה"), עליה נחקקו חוקים שנחקקו על ידי חמורבי מלך בבל במאה ה-18 לפני הספירה, מאות שנים לפני "מעמד הר סיני" שהתקיים בתחילת המאה ה-14 לפני הספירה (מצבת אבן זו מוצגת לראווה במוזיאון הלובר בפריז). לאחר פיענוח הטקסט, הופתעו החוקרים למצוא דמיון רב בין חוקי חמורבי לחוקי התורה, בפרט החוקים החברתיים הכתובים בפרשת 'משפטים'. ספרים ומאמרים רבים נכתבו בניסיון לפענח את הקשר שבין שני קבצי חוקים אלו, אך ככל שהתפתח המחקר, מצאו החוקרים שינויים עקרוניים בין חוקי התורה לחוקי חמורבי. אחד השינויים הללו מבטא ערך יהודי מובהק: שוויון.
כך לדוגמא, חוקק חמורבי את החוק הבא: "איש כי ישחית את עינו של איש אחר – הם את עינו ישחיתו. אם שיבר עצם של איש אחר, הם את עצמו ישברו. אם השחית את עינו של אדם מן המעמד הנמוך או שיבר את עצמו של אדם מן המעמד הנמוך, ישלם מנה אחת כסף." (סעיפים 196-198)
לעומת זאת, בתורה אנו מוצאים חוק דומה, אבל עם שינוי מהותי:
"ואם אסון יהיה, ונתת נפש תחת נפש, עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל."
(שמות כא, כג-כד)
ופירשו זאת חכמי ישראל לדורותיהם שכוונת הכתוב על תשלום פיצוי כספי עבור הנזק, ולא כעונש גופני. אך לעניינינו אין זה משנה. בחוק חמורבי בולט חסרונו של נתון אחד: ההבדל בין אדם מהמעמד הגבוה לאדם מהמעמד הנמוך לענין עונשו. מבחינת התורה, אין מעמד גבוה ומעמד נמוך. כל אדם נברא ב"צלם אלוהים" וזכויותיו שוות.
במקרה זה, כמו גם במקרים רבים אחרים, מיסב המחקר המדעי את תשומת לבנו להדגשות שונות. אדם יכול לקרוא את התורה שוב ושוב, ולא להבחין כי התורה מנהלת מלחמה עיקשת כנגד תרבויות ענק בתוכן חי עם ישראל שנים רבות. אם בכל התרבויות חיו בני אדם במציאות מוכתבת של "קאסטות" ומעמדות חברתיים נוקשים, הרי שביהדות מעולם לא נוצרו מעמדות שכאלו, ולא במקרה. זוהי השפעה של ערכי התורה שחלחלו בלבותיהם של היהודים. עד כדי כך שהקודקס ההלכתי הראשון, המשנה, קובע כי "ממזר [-אדם שנולד מקשר פסול] תלמיד חכם וכוהן גדול עם הארץ – הממזר קודם לכהן" (משנה, הוריות ג, ח). יכול אדם להיות כוהן, ואפילו "כוהן גדול" המשרת בבית המקדש, אך בסופו של דבר האדם מוערך כל פי השקעתו, על פי מאמציו, ולא על פי מעמדות חברתיים שרירותיים.
דרך ארוכה עשתה האנושות עד שהפנימה ערך זה, ועדיין דרך לא קצרה לפנינו עד שנגיע אל המצב האידיאלי. אם נזכור להביט בתמרור העתיק, בתורה שאנו לומדים כבר 3,300 שנים – יש תקווה כי נגיע אל היעד הנכסף: כבוד אינסופי לכל אדם.