פרשת בא – תשע"ו

פרשת בא – תשע"ו
חירות שלילית, חירות חיובית – פרשת בא

הרב שמואל רבינוביץ

רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

במילים חגיגיות מספרת לנו התורה על האירוע המופלא, החד-פעמי, של 'יציאת מצרים':
"ויהי מקץ שלושים שנה וארבע מאות שנה, ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים...
ויהי בעצם היום הזה, הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם."
(שמות יב, מא-נא)
הסתיימה לה תקופה קשה, תקופה של עבדות והשפלה, תקופה בה דוכאו האדם היהודי והלאום היהודי עד עפר. גם אנו, כמי שקוראים את הסיפור לאחר אלפי שנים, משמיעים אנחת רווחה כשהחלק הקשה הזה בסיפור כבר מאחורינו.
'יציאת מצרים' היא אירוע בעל משמעות עצומה עבור כל יהודי, שכן באותם ימים חווה העם היהודי את השגחתו המיוחדת של אלוקים ואת טיפולו המסור, כשהוציא אותנו "ביד חזקה ובזרוע נטויה" משעבודם של המצריים.
אך לא מדובר באירוע לאומי בלבד, אלא באירוע בעל משמעות לאנושות כולה, מאז ועד היום. שכן מעולם לא התחולל מהלך דומה, בו יוצא עם שלם בבת אחת מעבדות לחירות. עוצמתה של החירות האנושית וחשיבותה ניכרות היטב בסיפור יציאת מצרים, ומעניקות תובנות על האדם ועל חירותו.
ואכן, אין הדבר סוד שרבים מאותם שפעלו למען החירות האנושית, אלו שפעלו למען ביטול העבדות בארצות הברית ואלו שפעלו למען שחרור ההמונים מעוּלם של מלכים עריצים ברוסיה, באירופה ובמקומות נוספים, שאבו השראה למעשיהם מסיפור יציאת מצרים. לפיכך זהו סיפור מכונן לא רק עבור העם היהודי אלא עבור האנושות כולה.
על טיבה של חירות זו, אנו יכולים ללמוד ממטבע-לשון החוזר על עצמו מספר פעמים בסיפור: "שלח את עמי ויעבדוני". במילים אלו ניגש משה, המנהיג הדגול, אל פרעה מלך מצרים, ומוסר לו את דבר האלוהים המצווה עליו לשלח את עמו לחופשי ומוסיף מילה אחת: "ויעבדוני". לשחרור יש מטרה. היציאה לחופשי אינה רק הסרת עולו של פרעה, אלא גם השגת יכולת לממש אידאל נעלה, לעבוד את ה'.
בפילוסופיה של המאה ה-20 רווחה תובנה חשובה המבחינה בין שתי חירויות: חירות שלילית וחירות חיובית. חירות שלילית משמעה הסרת כל הפרעה חיצונית – עבדות, שלטון עריץ וכדומה - המונעת מן האדם לממש את רצונו. היא חירות שלילית במובן שאין בה דבר נוסף מלבד שלילת ההפרעה החיצונית. חירות חיובית מבטאת יותר מכך. אין בה רק שלילת המפריע החיצוני, אלא יש בה תרומה למען השגת יעדיו של האדם, כלומר, מי שזכה בחירות חיובית הוא חופשי ויש לו את היכולת והכלים לפעול למען השגת יעדים , יהיו אשר יהיו.
כאשר משה מוסר לפרעה את דבר אלוקים "שלח את עמי ויעבדוני", הוא מבטא בכך את טיבה של החירות אותה הוא מבקש להשיג לעם ישראל. "שלח את עמי" זוהי החירות השלילית, כלומר החירות השוללת את השעבוד המצרי. "ויעבדוני" זו החירות החיובית. היציאה מן העבדות לחירות בעלת משמעות ותוכן, שיש בה ייעוד ומטרה.
העולם המערבי שאכן רכש מסיפור יציאת מצרים את ערך החירות, התמקד בעיקר באותה חירות שלילית, באותה שאיפה אנושית להשתחרר מכל הכבלים המונעים מן האדם לממש את רצונו. אך רכש במידה פחותה את החירות החיובית, זו שמלבד הסרת הכבלים מסמנת גם מטרה וייעוד, ושולחת את האדם למסע פנימי וכנה אל עבר עבודת האלוהים.
חירות אמתית – היא חירות חיובית עם מטרה ושליחות.