פרשת ויחי![]() פרשת ויחי
בס"ד חתימת סיפורי האחווה – פרשת ויחי הרב שמואל רבינוביץ-רב הכותל והמקומות הקדושים פרשת השבוע היא האחרונה בספר בראשית. חלקו האחרון של הספר סובב סביב מערכת היחסים המורכבת שבין יוסף ואחיו, שמגיעה אל השפל הנורא כאשר הם מוכרים אותו לעבדות, ושוב נוסקת לגבהים כאשר יוסף המכהן כמשנה למלך מצרים מתוודע לאחיו ופונה אליהם בשפה מרגיעה וחומלת: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם." (בראשית מה, ה) לאחר מכן יורדים יעקב ומשפחתו למצרים ומתגוררים בה שבע עשרה שנה, ואז יעקב מת, וכאן אנו מגיעים לקטע מטלטל המגלה כי מתחת לפני השטח הסיפור עדיין לא הסתיים. אנו, הקוראים התמימים, סברנו כי האחווה והשלום שבו לשכון בין יוסף לאחיו, אך כנראה שהיינו תמימים. הקטע החותם את פרשתנו ואת ספר בראשית חושף בפנינו את המתח שבו חיו אחי יוסף בשבע עשרה השנים האחרונות, ומצד שני, את הגבורה האנושית-מוסרית של יוסף. כך מתארת זאת התורה: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, ויאמרו: לוּ ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו. ויצוו אל יוסף לאמר: אביך ציווה לפני מותו לאמר, כה תאמרו ליוסף: אנא, שא נא פשע אחיך וחטאתם, כי רעה גמלוך... ויאמרו: הננו לך לעבדים." אם רצינו להאמין כי המתח שבין יוסף לאחיו נרגע לפני שבע עשרה שנה, אנו מגלים כעת שזו הייתה הפוגה זמנית. האחים בטוחים כי כעת, לאחר שאביהם מת, ינקום בהם יוסף באכזריות על העוול הנורא שהם עשו לו כשמכרו אותו לעבדות. ופרט אחד מלמד אותנו על המתח הרב שהניע אותם: יעקב כלל לא ידע על מכירת יוסף, וודאי שלא ציווה לפני מותו שיוסף ימחל לאחיו! המצוקה הביאה את האחים לבדות צוואה שלא נאמרה מעולם. ומכאן – לתגובתו של יוסף. תגובה זו אופיינית לדמותו של יוסף כפי שלמדנו להכיר בשבועות האחרונים: "וַיֵּבְךְּ יוסף בדברם אליו... ויאמר אליהם יוסף: אל תיראו, כי התחת אלוהים אני?! ואתם חשבתם עלי רעה [אך] אלוהים חשבה לטובה... ועתה אל תיראו, אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם. וינחם אותם וידבר על ליבם." (שם נ, טו-כא) האחים חיו בשבע עשרה השנים האחרונות במתח מתמיד, שיוסף מופתע לגלות זאת עם פטירת אביו. גילוי זה מכאיב לו ומביא אותו לידי בכי. לא רק אנחנו, הקוראים, היינו תמימים, אלא גם יוסף היה שותף למחשבה שהסיפור הזה כבר מאחוריו. והנה, לאחר שבע עשרה שנה הוא מגלה שדבר לא השתנה והאחים בטוחים שהוא עומד לנקום בהם. אך למרות זאת יוסף נשאר איתן בעמדתו האמונית-מוסרית: הוא בטוח כי מזימת האחים שימשה רק ככלי עבור התכניות של אלוקים. האחים חשבו לרעה – ואלוקים חשב לטובה. כך יוסף סבר לפני שבע עשרה שנה, וכך הוא סובר גם לאחר שהוא מגלה כי האחים לא האמינו לו. ואם זה לא מספיק, נוסף כאן משפט שקשה שיתקבל על הדעת: "וינחם אותם וידבר על ליבם". יוסף חש שהאחים מעולם לא האמינו לדברים שהוא אמר להם, ומשום כך, הוא מבין שתפקידו כעת אינו יכול להסתיים בהצהרות, אלא יש צורך בדברי ניחומים, בהרגעה. והוא עושה מאמץ אדיר כדי להרגיע את אחיו בעת ההיא. כך מסתיים ספר בראשית. הספר המורכב שרובו עסק ביחסים שבין אדם לאחיו. החל מקין שרצח את הבל, דרך אברהם ויחסיו המורכבים עם לוט בן אחיו, ישמעאל שמגורש מפני יצחק, יעקב שמקבל בעורמה את הברכות במקום עשיו, רחל ולאה והיחסים המתוחים שבבית יעקב, ועד מנשה ואפרים שהקטן מועדף על פני אחיו הבכור. ספר שלם שעסק ביחסים שבתוך המשפחה, שמלמד אותנו הרבה על המורכבות והחשיבות של האחווה. אכן, אין דבר ראוי יותר ממילותיו הנפלאות של יוסף לחתום את ספר בראשית, ולהעביר אותנו אל ספר שמות, הספר שבו נקרא את הסיפור הגדול של היווצרות עם ישראל, יציאת מצרים ו'מעמד הר סיני'. ? |