פרשת "וישב" – תשע"ו

בס"ד

פרשת "וישב" – תשע"ו

הכישלון אינו יתום... - על טעויות ונטילת אחריות – פרשת "וישב"
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשת השבוע אנו קוראים על שרשרת של טעויות טראגיות שנעשו על ידי אנשים גדולים, מניחי היסודות של העם היהודי, הלא הם יעקב אבינו ובניו.
הכבוד שאנו רוחשים לאבותינו הקדושים הוא אינסופי, מה שמוביל אותנו לרצון להתרחק מהעיסוק בחטאיהם וטעויותיהם. אולם לא זו דרכה של תורה. בכוונת מכוון, בכנות ובאומץ, מספרת לנו התורה גם את השגיאות, כדי שנדע שלא מדובר בגיבורים על אנושיים, אלא באנשים שמסוגלים לטעות, וגדולתם מתבטאת בכך שהם יודעים להכיר בשגיאות שנעשו על ידם ומבקשים לתקן את טעויותיהם.
כבר בתחילת הפרשה אנו קוראים על יעקב המפלה את יוסף, בנה של רחל אשתו האהובה, על פני בניו האחרים, בניה של לאה, האישה אותה נשא בטעות. אפליה המתבטאת באריגת בגד מיוחד - "כתונת פסים" - עבור יוסף, דבר שמפגין את עליונותו של יוסף על אחיו. אפליה זו מדרדרת את היחסים, הטעונים ממילא, בין יוסף ואחיו.
חכמי התלמוד לא היססו להפיק מסיפור זה את הלקח הנוקב הבא:
"לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת [- כמות של צמר נקי] שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - התקנאו בו אחיו, והתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים."
(תלמוד בבלי, מסכת שבת דף י)
אנו ממשיכים לקרוא את הפרשה ופוגשים ביוסף, הבן האהוב, המזלזל באחיו ומוציא עליהם דיבה רעה בפני יעקב אביהם. ובמדרש מתארים חכמינו ז"ל בהרחבה רבה את מנהגו של יוסף לספר על אחיו מעשים חסרי שחר, ולהשחיר את דמותם בעיני אביהם.
בהמשך הקריאה אנו מגיעים לנורא מכל: מכירת יוסף לעבדות על ידי אחיו. מעשה זה שהיה תגובה הן לאפליה הבוטה של יוסף על פני אחיו והן להתנשאותו של יוסף, לא זכה אפילו לשבריר של הצדקה במסורת היהודית. להיפך, מכירת יוסף נחשבת למעשה מגונה באופן ברור, חד ונחרץ.
מה עלינו ללמוד מסיפורים אלו?
אחד הנושאים הנרחבים בספרות המחשבה והאגדה בארון הספרים היהודי הוא 'גלות מצרים'. טובי ההוגים דנו ארוכות בשאלות הבאות: מדוע נגזרה על עם ישראל גלות עוד קודם היותו לעם? מה עלינו ללמוד מהעובדה שהנרטיב הלאומי שלנו מתחיל בגלות ועבדות בארץ זרה?
אחד מפרשני התנ"ך הדגולים לפני כחמש מאות שנים היה דון יצחק אברבנאל (פרשן, מדינאי וכלכלן. כיהן כשר האוצר של פורטוגל ושל ספרד ממנה גורש יחד עם שאר היהודים בשנת 1492, ולאחר מכן כיהן כשר האוצר של נאפולי, איטליה). כאשר הוא דן בשאלות אלו העוסקות ב'גלות מצרים' הוא כותב תשובה פשוטה להפליא. אין טעם, טוען אברבנאל, לשאול מדוע עם ישראל היה משועבד במצרים, כאשר הרקע לכך מוכר וידוע. אם יעקב לא היה מפלה את יוסף, אם יוסף לא היה מתנשא על אחיו, אם האחים לא היו מוכרים את יוסף לעבדות במצרים - כל הסיפור העצוב של הגלות למצרים היה נחסך.
המסר של אברבנאל הוא במילה אחת: אחריות. פעמים רבות אנו מחפשים סיבות שונות ומשונות לאירועים שונים. קורה שאנו יוצרים תיאוריות מורכבות כדי למצוא הסבר למתרחש. אך הדבר הנכון ביותר הוא לחפש ולשאול האם פעלנו כשורה? האם אנו נקיים מאשמה? האם לא שגינו בהבנה לא נכונה של המציאות או שהכרענו הכרעה מוטעית? והצעד הבא: כיצד אנו יכולים לתקן? מה עלינו לשפר כדי שבפעם הבאה התוצאות תהיינה טובות יותר.
העובדה שהאדם הוא יצור בעל תודעה מוסרית, מביאה אותנו לחיות בתחושת ייעוד. אנחנו כאן כדי לפעול, ליזום, לקדם ולתקן. תחושת הסיפוק העמוקה שאנו חשים לאחר עשייה מועילה ונכונה, מעידה כי זה הדבר אליו נועדנו. מודעות לאחריות ולמשמעות הנלווית אליה היא תנאי הכרחי להשגת הייעוד הגדול שלנו כבני אדם חושבים ורגישים, כבני אנוש מוסריים.