פרשת תולדות תשע"ו

בס"ד

פרשת תולדות  תשע"ו

תקווה, הצלחה ושלום

הרב שמואל רבינוביץ

רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

לאחר שנחשפנו בפרשיות הקודמות אל דמויותיהם של האב הראשון, אברהם, והאם הראשונה, שרה, בפרשת השבוע הנוכחית אנו עורכים היכרות עם האב השני והאם השנייה: יצחק ורבקה.
בין שלושת האבות - אברהם, יצחק ויעקב - בולט יצחק בקשר המיוחד שלו עם ארץ ישראל. קשר זה מתבטא, קודם כל, בעובדה שמיום הולדתו ועד יום מותו הוא לא יצא מגבולות הארץ, לעומת אברהם אביו שלא נולד בארץ ויעקב בנו שמת במצרים. בנוסף לכך, יצחק עוסק באופן אינטנסיבי ביישוב הארץ. ואכן אנו קוראים על מאמציו לבסס את מושבו בארץ ועל ההתמודדות שלו עם הפלישתים, יושבי הארץ הקדומים.
בשלב הראשון אנו קוראים על הצלחותיו ושגשוגו הכלכלי:
"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'. ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד, ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה."
בשלב השני אנו מגלים ששכניו של יצחק אינם מרוצים מהשכן המצליחן:
"ויקנאו אותו פלישתים, וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו... – סתמום פלישתים. ויאמר אבימלך אל יצחק: לך מעמנו, כי עצמת ממנו מאוד. וילך יצחק... ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים, ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר: לנו המים... ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה."
בשלב האחרון של הסיפור אנו מגלים תפנית מפתיעה:
"ויעל משם [אל] באר-שבע... ואבימלך [=מלך הפלישתים] הלך אליו מגרר ואחוזת מרעהו... ויאמר אליהם יצחק: מדוע באתם אלי? ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם! ויאמרו: ראו ראינו כי היה ה' עמך... ונכרתה ברית עמך."
(בראשית כו, יב-כח)
מה אנו יכולים ללמוד מהתנהלותו של יצחק ומהכיוון אליו מתקדמת מערכת היחסים הסבוכה של הפלישתים עם יצחק?
הנקודה הראשונה הבולטת בסיפורו של יצחק היא: אל-ייאוש. יצחק אינו מתייאש גם כאשר הוא מגורש פעם אחר פעם. בכל מקום אליו הוא מגיע הוא מנסה לבסס את אחיזתו בארץ באמצעות חפירת בארות. גם כשסותמים לו את הבארות, מנסים לגזול ממנו את משאבי הטבע שברשותו, הדבר אינו משפיע על הרוח הגדולה המניעה אותו קדימה. תגובתו להתנכלות של שכניו איתנה וברורה: הוא חופר באר חדשה. אמנם הוא אינו משיב מלחמה. נראה אפילו כנסוג ומוותר. אך בפועל  הוא בונה מחדש. הוא יודע היכן להשקיע את המאמץ כדי לנצח.
הנקודה הנוספת הבולטת בסיפורו של יצחק היא התפתחות מערכת היחסים של הפלישתים עם יצחק. בתחילה, הצלחתו של יצחק מנקרת את עיניהם. הקנאה הופכת לשנאה והם מגרשים אותו מתחומי העיר. כאשר יצחק ממשיך להצליח ולשגשג קנאתם של הפלישתים גוברת והם גוזלים ממנו את הבארות שהוא גילה וחשף. אך כאשר הפלישתים נוכחים כי הצלחתו של יצחק היא עובדה קיימת וכי הוא מצליח להתבסס בארץ, הם מגיעים אליו במשלחת מכובדת, בלשון מתקתקה ובחנופה ניכרת. תוך כדי שהם משכתבים את ההיסטוריה ומציגים את עצמם כשוחרי שלום מובהקים, הם מבקשים ממנו שיכרות עמהם ברית שתבטיח את שלומם של הפלישתים.
הדברים שהיו נכונים לפני שלושת אלפים ושבע מאות שנים, נכונים גם כיום. הדרך להתמודד עם האויבים היא הבניין. האחיזה בארץ ופיתוחה. מיצחק אבינו ירשנו את התקווה והאמונה שדוחקים את הייאוש וגוברים עליו, ודוחפים אותנו להמשיך ולבנות, לצמוח ולשגשג.
והדבר הנוסף שלמדנו, הוא שכאשר הצלחתו ושגשוגו של עם ישראל אינם ניתנים עוד לפקפוק, כאשר העמים כולם רואים שאלוקים מגן על עמו ודואג להם, הרי שלא אנו נצטרך לרדוף אחר השלום עם שכנינו, אלא הם, האויבים של אתמול, יבואו ויבקשו שנסכים לכרות עמהם ברית של שלום.
והלוואי שנזכה לשלום אמת, במהרה בימינו, אמן.