חיי שרה – תשע"ו

פרשת השבוע פותחת בסיפור מותה של שרה אמנו, אשתו של אברהם אבינו והאם הראשונה של העם היהודי. לאחר שאברהם מביע את כאבו, סופד ובוכה על אשתו שהלכה עמו מסע כה ארוך ועתה הלכה לבית עולמה, הוא נתקל בבעיה: אין לו מקום לקבור אותה.
המשימה הדחופה המוטלת על אברהם בשעה קשה זו היא למצוא לשרה אחוזת קבר, והוא פונה אל תושבי הקבע של המקום ומבקש מהם לרכוש את "מערת המכפלה" בחברון, ולבסוף, לאחר משא-ומתן מייגע ומפותל הוא רוכש את המערה ואת השדה שסביבה, ובתוכה הוא קובר את שרה אשתו. מעתה ואילך, תהיה מערת המכפלה אחוזת הקבר של משפחת אברהם. שם ייקבר אברהם לצד שרה, שם ייקברו יצחק ורבקה ושם ייקברו יעקב ולאה.
הצורך של אברהם לרכוש בכסף מלא את מערת המכפלה והשדה שסביבה, מזכיר לנו שבעצם, לא כך זה היה אמור להיראות. שישים ושתים שנה קודם לכן, כאשר הלך אברהם בעקבות הוראתו של אלוקים אל הלא-נודע והגיע אל ארץ כנען, הלא היא ארץ ישראל, הובטחה לו הארץ במילים חד-משמעיות:
"וה' אמר אל אברם: ...שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, צפונה ונגבה וקדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם... קום התהלך בארץ לארכה ולרוחבה, כי לך אתננה"
(בראשית יג, יד-יז)
חולפת לה שנה, ועוד שנה, ועוד אחת. עשר שנים וההבטחה עדיין לא התקיימה. עשרים, שלושים... שישים שנה ואברהם עדיין נע ונד בארץ ללא פיסת קרקע השייכת לו באופן חוקי. אבל הוא מסתדר. יש לו אוהל והוא מכניס אליו אורחים, מגדל את יצחק בנו, ואז ברגע קשה מאד עבורו מתנפצת אל מול פניו המציאות הקשה. שרה נפטרת ואין לו היכן לקבור אותה.
מה יעשה עתה אברהם? מה אנו היינו עושים בסיטואציה שכזו?
התורה אינה מציינת את תגובתו של אברהם למצב מסובך זה, אלא את מעשיו: הוא ביצע את עסקת הרכישה של מערת המכפלה. האם צעד זה מצביע על ייאושו של אברהם מההבטחה האלוקית לקבל את ארץ ישראל? חכמי התלמוד לא הבינו כך את מעשיו של אברהם כשהביאו את דבריו של אלוקים למשה רבינו:
"אמרתי לאברהם 'קום התהלך בארץ לארכה ולרוחבה כי לך אתננה', ביקש מקום לקבור את שרה - ולא מצא, עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר על מדותי."
(תלמוד בבלי מסכת סנהדרין, דף קיא)
ובכן, אברהם לא הרהר על מידותיו של אלוקים אלא המשיך להאמין בהבטחתו. אז מדוע הוא רכש את מערת המכפלה ולא המתין שאלוקים יסדר עבורו את העניינים?
נראה כי גם מתוך המצב הקשה שאברהם היה נתון בו, הוא הפנים את התובנה הבאה: הבטחה אלוקית אינה פוטרת את האדם ממאמץ אנושי. נכון, הארץ הובטחה לי, שישים ושתים שנה חלפו וההבטחה עדיין לא התקיימה. אך כל זה אינו סותר לתפקידי בזמן הזה לעשות צעד אנושי כדי להוציא אל הפועל את ההבטחה.
זוהי תובנה החשובה לכל אחד ואחת מאתנו: הבטחה של אלוקים אינה קוראת לנו לעמוד מנגד ולהמתין. להיפך, היא קוראת לנו לעשות מאמץ, להטות כתף, לנהל את העניינים. ההבטחה נדרשת כדי לתרום למציאות את מה שאנו איננו מסוגלים לתרום לה: את ההצלחה. אנו יכולים להתאמץ רבות ולא להצליח. את ההצלחה – ולא את המאמץ – מעניק לנו אך ורק מי שבאמת מנהל את העולם, בורא העולם ומנהיגו – אלוקים. וכך אומר לנו אלוקים: פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. עשו את ההשתדלות ואני אסייע להצלחה.