לך-לך תשע"ו

בס"ד

מה אברהם מחפש?

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת השבוע פותחת בהוראה האלוקית לאברהם אבינו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". בכדי לפתוח פרק חדש בתולדות האנושות, ולהניח את הנדבך הראשון לעם ישראל – העם שבעתיד יקבל את התורה ותוטל עליו השליחות המוסרית להיות "עם סגולה" – יש להתנתק מן העבר האלילי וללכת. להיכן נצטווה אברהם ללכת? הקורא אינו יודע, ולמען האמת כנראה שגם אברהם לא ידע. היעד נוסח במילים: "לך לך... אל הארץ אשר אראך".
לאיזה צד פונה אדם שאמור ללכת אך אינו יודע להיכן עליו ללכת? הוא הולך להיכן שרגליו נושאות אותו. כבר כאן טמון מסר חשוב: לפעמים אדם צריך לקום ולעשות צעד. גם אם היעד לא לגמרי ברור, יש לצעד הראשון משמעות רבה.
מי שימשיך לקרוא את הסיפור, יופתע. מספר פסוקים לאחר מכן אנו קוראים שאברהם יודע היטב להיכן עליו ללכת:
"ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו... ויצאו ללכת ארצה כנען."
(בראשית יב, ה)
אברהם הולך לארץ כנען, לאותה ארץ שהובטחה לאחר מכן לאברהם ולזרעו – ארץ ישראל. אך מהיכן הוא ידע שעליו ללכת דווקא לשם?
שאלה זו הטרידה רבים מפרשני התורה, והוענקו לה תשובות רבות. יש שאמרו שאלוקים גילה לו את היעד, ויש שאמרו שאברהם הבין זאת לבד. אנו נתבונן בדברי המדרש העונה על כך תשובה מפתיעה:
"אמר רבי לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם-נהריים ובארם-נחור, ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים, אמר: 'הלוואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת'. כיון שהגיע לסולמה של צור [-גבולה הצפוני של ארץ ישראל] ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר: 'הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת'. אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'."
(בראשית רבה לט, ח)
מה מספר לנו המדרש? אברהם אבינו לא ידע להיכן ללכת. הוא חלף על פני ארצות רבות ובחן את התנהגות תושבי הארץ. במקומות מסוימים הוא ראה שפע כלכלי רב, דבר שהביא את התושבים להעביר את ימיהם בבילויים ותענוגות. במקום להצטרף לחגיגה ולבחור להתיישב בארצות אלו, הוא בחר להתרחק. רק כאשר הגיע לארץ ישראל וראה את התושבים המקומיים כשהם טרודים במלאכתם ואין להם פנאי להתהולל, הוא בחר להתיישב בארץ זו, ואלוקים הסכים על ידו והבטיח לו ולזרעו את הארץ.
אברהם מחפש מקום להתיישב בו. הוא הבין שיש ארץ מסוימת שבה הוא אמור להתיישב, אך את הקריטריונים לאותה ארץ הוא בחר בעצמו. היו אלו קריטריונים מוסריים. אברהם חיפש מקום שאין בו שפע רב מדי, כזה המוביל לשחיתות וחיי הוללות. הוא העדיף מקום שבו יש לעמול כדי לחיות, לנכש את השדות מן הקוצים ולעדור את האדמה כדי לעבדה.
לא צריך להביט רחוק כל כך. כולנו מכירים את הסיפורים על המתיישבים הראשונים בארץ ישראל במאה הקודמת. היו אלו אנשים אידאליסטיים שלא בחלו בעמל כפיים, אנשים שראו את העבודה כאתגר, אך הם הצטיינו לא פחות, ואולי בעיקר, במוסר הגבוה בערכים וביושר והצניעות.
אנשים מהסוג הזה דיברו אל לבו של אברהם. מקום כזה הוא חיפש, ומצא. וכמובן, הוא צדק. זו הייתה הארץ אליה אלוקים התכוון, לשם הוא נשלח.
אנו חיים כיום בחברת שפע, שבמבט היסטורי רחב היא תופעה נדירה ביותר. חברה שאין לה זמן מרוב עומס של עיסוקי-פנאי מהנים. כאשר אנו קוראים על אברהם אבינו ועל הערכים שהוא דגל בהם, אנו כצאצאיו צריכים ליטול את הערכים הללו ולבנות על פיהם את חיינו. בכך נהיה לא רק צאצאיו של אברהם אלא גם ממשיכי דרכו.