ניצבים – תשע"ה

בס"ד

רק לסובב את ההגה

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשת השבוע, פרשת ניצבים, אנו קוראים מילים מעודדות ומחזקות במיוחד אותן אמר משה רבינו לפני עם ישראל, ימים לפני כניסתם לארץ ישראל. מילים אלו שנאמרו לפני הכניסה אל הארץ, היוו את אחד המסרים האחרונים של משה שנאמרו על ידו לפני פטירתו.
וכך אמר משה אל העם:
"כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלאת [=נסתרת] היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא לאמור: מי יעלה לנו השמימה וְיִקָּחֶהָ לנו וישמיענו אותה ונעשנה; ולא מעבר לים היא לאמור: מי יעבור לנו אל עבר הים וְיִקָּחֶהָ לנו וישמיענו אותה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו."
(דברים ל, יא-יד)
מהי "המצווה הזאת" עליה אומר משה רבינו שאינה רחוקה מאתנו אלא קרובה מאוד? פרשן התורה הנודע, הרמב"ן (רבי משה בן נחמן, מגדולי חכמי ספרד במאה ה-13), מבאר שפסוקים אלו הם המשך של הדברים שאמר משה קודם לכן. אם נלך מספר פסוקים אחורה נמצא את הפסוק "ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו... בכל לבבך ובכל נפשך". מדובר, אם כן, במצוות התשובה. עליה נאמר שהיא אינה רחוקה כלל. להיפך, היא קרובה אלינו מאוד.
האם אכן כך? כולנו יודעים כמה קשה לנו לשנות אפילו הרגל אחד קטן, וכיצד ניתן לומר לאדם העושה תשובה על חטאיו "קרוב אליך הדבר מאוד"?
בן-דורו, שכנו וקרוב-משפחתו של הרמב"ן היה רבי יונה 'החסיד' שחי בגירונה וברצלונה וכונה "רבינו יונה מגירונדי". הוא חיבר ספר שלם שנושאו הוא התשובה, והוא נקרא "שערי תשובה". בספר זה הוא פורש בפני הקורא מערכה שלמה, מפורטת ודקדקנית, של עשיית התשובה: כיצד עושים תשובה? מהן הדרכים להתעורר לעשיית תשובה? אלו חטאים חמורים יותר ואלו חמורים פחות? – בכל השאלות הללו עוסק רבינו יונה.
התשובה שהוא מעניק לשאלה כיצד ניתן לומר שעשיית תשובה היא דבר קל וקרוב אל האדם, מפתיעה בפשטותה. לדבריו, כאשר אדם מחליט שהוא מעוניין להפסיק לחטוא ולעשות תשובה, "האיש הזה ברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול". לא זו בלבד, אלא ש"עלתה בידו התשובה וקנה לעצמו זכות ושכר על כל המצוות".
כלומר, הרצון והכוונה הפנימית של האדם, הם אלו הקובעים את מצבו ביחס לתשובה. אם האדם בוחר בדרך הטובה, הרי שמבחינתו הוא היה רוצה לעשות עכשיו את כל הדברים הטובים, ואם כן, הרי זה כאילו הוא עשה אותם.
איך אפשר להסביר את ה'קפיצה' הזו? הלא האדם הזה נמצא כעת רק בתחילת הדרך, ומדוע אומר רבינו יונה שהוא כבר "קנה לעצמו זכות ושכר על כל המצוות"?
את התשובה לכך נבין באמצעות משל מחיי היום-יום. נחשוב על אדם המעוניין לנסוע לירושלים, הוא יוצא ממקום מגוריו ופונה אל הכביש המוביל לירושלים. אך לפעמים קורה שאדם טועה בדרך, ובמקום לפנות אל הכביש המוביל לירושלים הוא פונה אל הכיוון הנגדי, אל הכביש המוביל לתל-אביב. הוא נוסע ונוסע, וכל מטר של התקדמות הוא בעצם נסיגה, שהרי הוא אמור לנסוע על הנתיב הנגדי.
והנה, תוך כדי נסיעה, הוא מביט בשילוט הדרכים ומבין את טעותו. הוא מבין שהוא נוסע בדרך לא-נכונה עבורו. מה עליו לעשות כעת? בהזדמנות הראשונה הוא אמור להסתובב ולעלות על הנתיב הנגדי המוביל לירושלים.
האדם באורחות חייו משול לאותו נהג ביש-מזל. אנו רוצים לנסוע למקום מסוים, אך בלי משים אנו נוסעים בנתיב הנגדי. לפעמים אנו תוהים האם אנו בדרך הנכונה, אך קשה לנו לקבל את ההחלטה "לעשות פרסה" ולנסוע בכיוון הנכון. אמנם, אם רק נעשה את הצעד הקטן ונעלה על הנתיב הנכון שמוביל אל המטרות שאנו רוצים להגיע אליהן, כבר נהיה בדרך הנכונה, ונוכל להיות בטוחים שבסוף הדרך – נגיע להיכן שאנו באמת רוצים.
אדם שמתבונן בחייו ומגיע למסקנה שעליו לשנות כיוון, אינו נדרש כעת להיות במקום שהוא אינו מסוגל להגיע אליו. כל מה שעליו לעשות הוא לסובב את ההגה ולשנות כיוון. שינוי זה שיוביל אותו אל הדרך הנכונה, מבטיח שבסופו של דבר הוא גם יגיע למטרה הנכונה. לפניו ניצבת דרך ארוכה, אך הוא נוסע בנתיב הנכון, וזה מה שחשוב.