פרשת כי תבוא תשע"ה

בס"ד 

לחוות את החגיגה הגדולה
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשת השבוע אנו מאזינים להכרזה היוצאת מפיו של משה רבינו, כשהוא פונה אל העם ואומר לו: "הסכת ושמע ישראל! היום הזה נהיית לעם לה' אלוהיך! ושמעת בקול ה' אלוהיך ועשית את מצוותיו ואת חוקיו." (דברים כז, ט-י)

על איזה יום מדבר משה רבינו כשהוא מצהיר שבאותו יום נכרתה ברית בין עם ישראל לאלוקים? דעות שונות נאמרו בזה על ידי הפרשנים. הפרשנות הרווחת היא שהכוונה לאותו יום שמשה רבינו אמר את הדברים הללו. לפי דעה זו, מעמד כריתת הברית בין עם ישראל לאלוקים נעשה מחוץ לגבולות ארץ ישראל.
אולם קיימת פרשנות נוספת, הרואה את דברי משה רבינו כדברים שכוונתם לעתיד, לאחר שעם ישראל ייכנס לארץ ישראל. דעה זו נכתבה על ידי רבי עובדיה ספורנו (רב, פילוסוף ורופא איטלקי בן המאה ה-16). הספורנו טוען כי הברית עליה מדובר כאן בוצעה בפועל רק לאחר שעם ישראל נכנס לארץ ישראל.
דעה זו נתמכת גם בסדר הפסוקים הכתובים בתורה. בתחילת הפרק אנו קוראים על הוראות משה לעם ישראל כיצד ינהגו לאחר שייכנסו אל הארץ. הוא מורה להם להקים אבנים גדולות ולכתוב עליהן את התורה; לאחר מכן להקים מזבח בהר עיבל (בסמוך לעיר שכם) ולהקריב עליו קרבנות. בשלב זה הוא אומר להם את הפסוק המרכזי: "היום הזה נהיית לעם לה' אלוהיך", ושוב הוא חוזר להורות להם את סדר הטקס שהם יערכו על הר עיבל וההר שכנגדו - הר גריזים. משמעות הדברים היא שהמילים "היום הזה" נאמרו כלפי אותו יום בו יעמוד העם על שני ההרים בשומרון – הר עיבל והר גריזים.
לשם מה הוטל על העם לבנות מזבח על הר עיבל? על כך אנו קוראים בתורה את ההוראה: "ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוהיך" (שם שם, ז). כלומר, העובדה שעם ישראל הפך "לעם לה' אלוהיך" מחייבת עריכת חגיגה גדולה ומשמעותית באמצעות הקרבת קרבנות על המזבח ואכילת הבשר.
ואכן, בספר יהושע מתוארת בניית המזבח:
"אז יבנה יהושע מזבח לה' אלוהי ישראל בהר עיבל, כאשר ציווה משה עבד ה' את בני ישראל, ככתוב בספר תורת משה... ויעלו עליו עולות לה' ויזבחו שלמים."
(יהושע ח, ל-לא)
משנת 1870 חיפשו חוקרים את שרידי המזבח בהר עיבל. ארבע משלחות, שתיים בריטיות ושתיים צרפתיות ערכו חיפושים אחר המזבח בהר עיבל, האחרונה שבהן בשנת 1922. ארבע משלחות אלו לא מצאו דבר, מה שתמך בתיאוריות שונות ומשונות אודות אמינות הסיפור המקראי.
אך בשנת 1980 התחוללה תפנית מפתיעה במחקר הארכיאולוגי. הארכיאולוג הישראלי אדם זרטל סקר את הר עיבל ומצא להפתעתו את המזבח המדובר בשלמותו, כשהוא קבור תחת שכבת אבן בעומק 40 ס"מ. זרטל חפר את השטח וניקה אותו ולמרבה התדהמה ניצב אל מול עיניו מזבח גדול, הבנוי על פי כל הכללים ההלכתיים המפורטים בתורה ובתלמוד, ומתוארך על פי בדיקות מקצועיות לזמן כניסתו של עם ישראל לארץ ישראל. זרטל כותב לאחר שהוא סוקר את ניתוח הממצאים בשטח: "לאורו של ניתוח זה קשה עוד להטיל ספק בזהות בין הסיפור המקראי לבין אופיו של האתר כמרכז על-שבטי ראשון לשבטי ישראל". תגלית זו עוררה סערה בקרב חוקרי המקרא, וכפי שאמר פרופ' לארי סטייגר מאוניברסיטת הרווארד בהקשר לממצאים: "אם עמד מזבח עולה על הר עיבל, ההשפעה על מחקרינו היא מהפכנית. על כולנו (ארכיאולוגים מקראיים) לשוב לגן הילדים".
כמה מרגש לגלות שלאחר למעלה מ-3000 שנה, לאחר שעם ישראל עבר גלות ארוכה, שב לארצו ונאחז בה, אנו יכולים למשש את אותו מזבח שנבנה אז, עם כניסת העם לארץ ישראל, ולנסות לחוות את אותה חגיגה שנערכה שם, חגיגה על כך שנהיינו לעם לה'!