פרשת שופטים - תשע"ה

בס"ד 

משפט צדק לכל אחד
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת שופטים פותחת בציווי המוטל על העם להקים לו מערכת שיפוט ואכיפת חוק:
"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך... ושפטו את העם משפט צדק."
מיד לאחר הוראה זו עוברת התורה לדבר אל השופט הממונה ומורה לו את הכללים הבסיסיים של משפט-הצדק עליו הורתה:
"לא תטה משפט; לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד; כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. צדק צדק תרדוף."
(דברים טז, יח-כ)
כללים אלו נראים מובנים מאליהם כשאנו מדברים על מערכת משפט אידאלית בה השופטים עוסקים אך ורק בבקשת הצדק והאמת.
אך לאשורו של דבר אין זה מובן מאליו. כדי להגיע למצב בו מערכת המשפט מתנהגת באופן ההולם את הציפיות, לא די בהעמדת שופטים מקצועיים, הגונים וישרים, אלא מוטל על השופט עצמו לבחון את עצמו בכל עת, לבדוק האם הוא אכן אינו מוטה לאחד מן הצדדים, האם שיקול דעתו נקי מכל נגיעה אישית והאם הוא אכן חותר למשפט צדק מוחלט.
כאשר התורה עוסקת במשפט צדק, היא מניחה כמובן מאליו שהשופטים הממונים יהיו אנשים מקצועיים והגונים, ולפיכך היא מכנה אותם "חכמים" ו"צדיקים", ובכל זאת מזהירה מפני השוחד המעוור גם את עיני החכמים ומסלף גם את דברי הצדיקים.
אין מדובר כאן בשופט שמעוניין לעוות את הדין, אלא בשופט חכם וצדיק [=פועל בצדק], ולמרות זאת הוא עלול להטות את הדין אם יקבל שוחד. כוחו הרב של השוחד אינו כאשר הוא גורם להטיה מכוונת, אלא דווקא כאשר הוא פועל ללא מודעות מספקת. במקרה כזה השוחד "מעוור" גם את האדם החכם וגורם לו לראות את הנתונים שלפניו בצורה לא מדויקת. גם הצליל של ההכרעה, הדגשים והפרטים הקטנים-לכאורה, הופכים להיות מסולפים כאשר השוחד עומד ברקע ההכרעה המשפטית.
למען האמת, הוראות אלו המכוונות לקיומו של משפט צדק, אינן אמורות רק כלפי אדם שמונה לתפקיד רשמי במערכת המשפט. הן אמורות כלפי כל אחד ואחת מאתנו, מפני שברמה כזו או אחרת, כולנו נושאים בתפקיד מורכב ורב-משמעות של "שופט". בכל מערכת יחסים שבין בני אדם, עומד האדם בעל-כורחו בעמדה שיפוטית. כאשר הזולת מביע בפני את דעתו או את רצונותיו, באופן אוטומטי הוא עומד בפני למשפט: האם הוא דובר אמת? האם הוא רוצה טוב? האם הוא מתחשב בי?
אין בדברים אלו משום המלצה לשפוט את הזולת על כל צעד ושעל, שהרי כבר הורו לנו חכמינו ז"ל: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (מסכת אבות פרק ב, משנה ד). אין מתפקידנו למנות את עצמנו לשופטים על זולתנו. כוונתו לאותו שיפוט שנעשה ממילא, מבלי משים, כאשר אנו מתייחסים ויוצרים קשר עם הזולת.
כאן אנו עלולים ליפול בפח שמונח לרגליו של השופט. השוחד, הן כאשר מדובר בשוחד ממשי והן כאשר השוחד מתבטא בנטיית ליבנו הנסתרת, עלול להטעות אותנו ולהסתיר מפנינו את הנתונים, וכתוצאה מכך לסלף את דברינו ומעשינו. גם כאשר אנו חכמים וצדיקים, אם איננו זוכרים לבקר את עצמנו ולהבחין במניעים של מעשינו, אנו עלולים לעוות בטעות את המציאות ולהעניק לזולת יחס שאינו הוגן.
על כל אחד ואחת מאתנו מוטל לזכור בכל הזדמנות בעיקרון החשוב של "משפט צדק", ולאורו לנהל את יחסינו עם הזולת.