ואתחנן- תשע"ה

הקטע כולו מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון הוא המסר, והחלק השני הוא "הוראות הפעלה", כלומר: מה עלינו לעשות עם המסר הזה.
"שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד"
"ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך,"
זהו החלק הראשון. כאן נמצא המסר החשוב. בחלק השני אנו קוראים מה עלינו לעשות עם הקטע כולו:
והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך,
ושננתם לבניך,
ודברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך, ובקומך,
וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך,
וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך.
(דברים ו, ד-ט)
על פי החלק השני של הקטע, הכולל בתוכו הנחיות מה עלינו לעשות עם הקטע כולו, נוכל ללמוד כמה חשוב המסר המובע כאן. אנו מצווים, ראשית לכל, לאמץ מסר זה אל לבנו. כיצד נעשה זאת? על ידי סדרת פעולות: שינון המסר לבנים ("ושיננתם לבניך"), דיבור ועיסוק בו בכל מקום ("בשבתך בביתך ובלכתך בדרך") ובכל זמן ("בשכבך ובקומך"), קשירתו על היד ("וקשרתם... על ידך") ועל הראש ("והיו... בין עיניך") בשעת הנחת התפילין, וכתיבתו במזוזה הקבועה על פתחי הבתים ("על מזוזות ביתך").
אם נשים לב, בעצם אנו מוקפים כל הזמן ב"שמע ישראל" – אנו אומרים אותו לפחות פעמיים ביום, אנו מניחים תפילין שכתוב בהם "שמע ישראל" ובפתח בתינו קבועה המזוזה ש"שמע ישראל" כתוב בה. הסיבה לכך היא מפני שהמסר המועבר כאן הוא כל כך חשוב, שעלינו להזכיר אותו לעצמנו שוב ושוב, בכל יום, בכל מקום, בכל זמן.
מהו אותו מסר? שמבקשת התורה להעביר לנו במילים הללו? וכיצד זה ישנה את חיינו?
האדם חי בעולם ומתמודד עם מציאות משתנה, כשהוא צופה כל הזמן אל העתיד. למען האמת, אין ולא יכול להיות לאף אחד ביטחון מלא במה שיקרה לנו בעתיד. בחיי כל אדם קיים מצב פרדוקסלי: מצד אחד מאוד חשוב לנו לדעת את העתיד ולתכנן אותו, ומצד שני אין לנו שום דרך בטוחה לדעת את העתיד. מציאות זו לפעמים אינה מורגשת, אך כאשר האדם מגיע לצמתים בחייו בהם הוא אמור לקבל הכרעה כלשהי, אזי הוא מרגיש היטב את חוסר יכולתו ואוזלת ידו בכל הנוגע לידיעת העתיד.
אם כן, על מה אנו סומכים? כיצד אנו שלווים? כאן מופיעה האמונה. אדם שחי בתחושה שלמרות חוסר הידיעה, הרי שהוא בטוח שהעולם מנוהל על ידי אלוקים החפץ אך ורק לעשות לנו טוב, מסוגל להיות רגוע ושלו גם כאשר העתיד לוט בערפל, גם בשעה שאין הוא יודע מה ילד יום.
כאשר אנו אומרים "ה' אלוהינו ה' אחד", אנו מצהירים שמי שהוא "אלוהינו", כלומר שיש בידו את הכוח לפעול, הוא נטול צרכים ואין לו כל אינטרסים, מפני שהוא "אחד". ולמי שאין כל אינטרס, פעולותיו מכוונות אך ורק למען הזולת, להיטיב. הוא מכוון טוב יותר ממני ומנהל בראיה ללא גבולות. זהו מקור השלווה ותחושת הביטחון שהאמונה מצליחה להשרות על בני האדם.
התגובה המתבקשת לכך היא אהבת האדם לאלוקים. מי שמרגיש כיצד חייו משתנים והופכים להיות רגועים בעקבות האמונה בטובו של אלוקים, מפתח תחושות של הכרת הטוב ואהבה כלפי זה שהעניק לו את החיים הטובים האלה, והוא מגיב באהבה כלשון הפסוק: "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".
זהו המסר היהודי, - האמונה במי שברא את העולם שממשיך לנהל אותו למען העולם. אולי ניתן לומר שזוהי הנקודה העומדת בבסיסה של היהדות כולה, ואם כך, מובן מאליו מדוע "שמע ישראל" הפך לסמל של היהדות, של העם היהודי ושל כל יהודי בכל דור.