פרשת בלק התשע''ה

שלוש פעמים ניסה בלעם, הקוסם המהולל, לקלל את עם ישראל על פי הזמנת בלק מלך מואב. בכל פעם הוא ניצב בזווית שונה, מנסה לקלל מכיוון אחר, אך שוב ושוב הדבר אינו עולה בידו. הוא פותח את פיו לקלל, והנה, מפיו יוצאות ברכות, מגרונו נשמעים שבחים ואיחולים. בלק כועס, רותח מזעם, הוא מטיח בבלעם מילים קשות ומגרש אותו בנימה שיש בה מן האיום הנסתר: "ברח לך אל מקומך"...
לאחר שלושת הניסיונות הכושלים, בלעם מבין את המסר.  הוא בוחר באותה שעה לספר לבלק את העתיד לקרות ב"אחרית הימים" - באותם ימים רחוקים של גאולה שלמה ותיקון העולם. אז, על פי דברי בלעם, יגבר עם ישראל על אויביו וישליט על האנושות כולה את ערכי המוסר והצדק של התורה.
סוגיה זו של גאולה ראויה להתבוננות. כאשר ניסח הרמב"ם את שלושה-עשר עיקרי האמונה - המגדירים אדם כ'מאמין', הוא כלל בתוכם את האמונה בביאת המשיח, שהיא בעצם האמונה שיום אחד יזכה העם היהודי, ובעקבותיו האנושות כולה, לגאולה. אך דבר זה טעון ביאור: מדוע חשוב כל כך להאמין שיום אחד, בעתיד, תבוא הגאולה?
כאשר האדם מתבונן במתחולל בעולם, הן במבט היסטורי והן במבט אקטואלי, הוא עשוי להשתומם. מצד אחד, ניתן למצוא אנושיות מופלאה, חסד, מוסריות, יופי מדהים; מצד שני, קיים בעולם רוע כה מחריד, עריצות, רצח, חילול כבוד האדם.
המציאות שאנו מכירים היא מורכבת. יש בכל אחד מאתנו, כוחות הפועלים לכיוונים מנוגדים. יש בנו רצון להיטיב ולהועיל לזולת, ולעומת זאת קיימת בנו גם אנוכיות העלולה להוביל אותנו למחוזות שליליים. אנו מאמינים בערכים נפלאים, אך הנה אנו רואים שבשם אותם ערכים מבוצעים בעולם מעשי זוועה. הרצון  של כולנו להעניק מתערבב לפעמים עם הרצון לשליטה. השאיפה לאחדות מסתבכת תמיד עם הרצון לייחודיות. זוהי המציאות האנושית המורכבת שאנו מכירים.
כיצד מתמודדים עם זה? רבים נוטים להתייאש. זוהי המציאות ועלינו להשלים עמה, הם טוענים. אך היהדות אינה מוכנה להשלים עם כך. היא מצפה לגאולה, לתיקון עולם, למציאות אנושית שאין בה רוע כלל, שכולה טוב.
מתוך הציפייה לגאולה, צומח דחף עצום לקדם את התהליך. דחף זה הוא שמניע את האנושות קדימה, הוא זה שגורם לאנשים להקריב מזמנם ומהונם כדי להיטיב עם אנשים שהם כלל לא מכירים ולעולם לא יוכלו להרוויח מהם דבר. דחף זה אינו יכול לצמוח בקרקע אדישה, הוא אינו יכול להתקיים אצל בני אדם שאין בהם אופטימיות שהעתיד יהיה טוב יותר.
העובדה שכמחצית העם היהודי חי כיום בארץ ישראל, במדינה יהודית ריבונית, כלל אינה מובנת מאליה. כל מי שמכיר מעט את ההיסטוריה של העם היהודי, את הפרעות, הגירושים, עלילות הדם – תמה כיצד העם הזה החזיק מעמד, ואף עשה את הפלא של שיבה לארצו ממנה גורש לפני כאלפיים שנה? עובדה שכזו לא הייתה יכולה להתרחש אם העם לא היה מאמין בעומק לבו בגאולה. בלי האמונה בעתיד טוב יותר, היה העם היהודי נמחק מההיסטוריה.
אנחנו כאן, חיים, יוצרים, בונים ולומדים תורה – בזכות אמונתם של אבותינו, אלו שלא איבדו את הציפייה האופטימית גם בתנאים שהיא הייתה נראית הזויה לחלוטין.
ספק רב אם בלעם, זה שצפה מראש את הגאולה, ידע כמה כוח יעניקו דבריו לעם ישראל גם אלפי שנים לאחר שנאמרו.