הנהגות החורבן

משחרב בית המקדש רבו פרושים בישראל ולא היו אוכלין בשר ולא היו שותין יין.
ניטפל להן ר' יהושע: אמר להן: בניי, מפני מה אין אתם אוכלים בשר?
אמרו לו: נאכל בשר, שבכל יום היה תמיד קרב על גבי המזבח ועכשיו בטל?
אמר להם: מפני מה שאין אתם שותין יין?
אמרו לו: נשתה יין, שממנו היה מתנסך על גבי המזבח ועכשיו בטל?
אמר להם: אף תאנים וענבים לא נאכל, שמהם היו מביאים ביכורים בעצרת,
לחם לא נאכל שממנו היו מביאים שתי הלחם ולחם הפנים.
מים לא נשתה, שמהם היו מנסכין בחג!
שתקו.
אמר להם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה;
ועוד: להתאבל יותר מידי אי אפשר- שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה,
אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט, זכר לירושלים
עושה אדם כל צרכי סעודה, ומשייר דבר מועט...
עושה אשה כל תכשיטיה, ומשיירת דבר מועט...
שנאמר (תהלים קלז): "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" וכו' …

כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה,
שנאמר, "שישו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה"

תוספתא, מסכת סוטה, פרק ט"ו, ה'.