שביעי של פסח – תשע"ה

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

להפוך את הים ליבשה- שביעי של פסח

היום האחרון של שבעת ימי חג הפסח מכונה בשם 'שביעי של פסח'. המיוחד ביום זה הוא קביעתו לחג. בשונה מחמשת הימים שלפניו שהם 'חול-המועד' - כמין תערובת של קודש וחול, עומד "שביעי של פסח" לעצמו כ'יום-טוב' האסור בעשיית מלאכה בדומה ליומו הראשון של חג הפסח. ביום זה נשמע בבית הכנסת את 'שירת הים' – השירה אותה שר עם ישראל בניצוחו של משה רבינו לאחר הנס הגדול: קריעת ים סוף. זאת מפני שנס קריעת הים התרחש ביום זה, שבעה ימים לאחר שחרורו של עם ישראל ממצרים וצאתו לחירות.
באמצעו של 'ליל הסדר' אנו אומרים את המשפט הבא, שיש בו כדי לסקרן ולעניין כל אדם: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". קיימת כאן הוראה והדרכה לכל אדם, בכל דור, לראות את יציאת מצרים כאירוע אישי. אירועים מכוננים דוגמת יציאת מצרים, אינם אירועים שמתרחשים רק אל מול הנוכחים במקום בשעת מעשה, אלא הם אירועים בעלי משמעות לאומית לדורות, משמעות כזו שכל אדם בעל זהות יהודית אמור לחוש כאילו הוא עצמו חווה אותם.
גם 'קריעת ים סוף' שהתרחשה לאבותינו לפני 3327 שנים, היא אירוע בעל משמעות לדורות. למען האמת, קריעת הים הייתה פסגת השחרור, הרגע המכריע בו הסתלק החשש מפני שיעבוד חוזר במצרים, הרגע בו הרגיש עם ישראל כולו בהשגחת אלוקים, כפי שמציינת התורה:
וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו
(שמות יד, לא)
במובן הפשוט, קריעת ים סוף הייתה אכן הפסגה של יציאת מצרים. במובן עמוק יותר היא חוללה שינוי מהותי במציאות הטבעית. על פי המתואר בתורה, הים לא נחצה רק כדי לאפשר לעם ישראל לעבור אותו, אלא הוא הפך ל"יבשה", כלומר, אם חשבנו שעם ישראל עבר בתוך הים, מספרת לנו התורה שאכן כך היה, אבל אותו ים נהיה ליבשה, וכך אנו קוראים את הפסוק הבא:
ויבואו בני ישראל בתוך הים – ביבשה
(שם, כב)
בספר הזוהר אנו מוצאים שימוש במושגי ה'ים' וה'יבשה' כמבטאים את המציאות הנפשית של האדם. הים מכונה 'העולם המכוסה' ואילו היבשה מכונה 'העולם הנגלה'. ביחס לאדם, היכול להתקיים רק על פני היבשה, מקום יבש הינו מקום גלוי, אך הים הינו מקום נסתר, מכוסה, שמעמקיו צופנים סודות וחידות אין ספור.
כאשר נקרע הים והפך ליבשה, נחשף עם ישראל הצועד בתוך הים גם לנסתר שבמציאות. בשעה שפסע העם בתוך הים, הפך הים ליבשה וההשגחה האלוקית המכוונת את ההיסטוריה כולה הפכה להיות גלויה, מוחשית, עד שהעם יכול היה להצביע ולומר: "זה אלי". עד שראתה אז שפחה על הים מה שלא ראה גדול הנביאים: יחזקאל בן בוזי חוזה תחיית העצמות היבשות.
'שביעי של פסח' הוא הזדמנות עבור כל אדם להפוך את הים ליבשה, הן ברובד האמוני, על ידי התבוננות בתהליכים ההיסטוריים המופלאים שעם ישראל חווה באלפי שנות קיומו העל-טבעי והפנמה של האמונה בהשגחה האלוקית המלווה אותנו בכל רגע; הן ברובד האישי על ידי חדירה למעמקי הנפש וגילוי העולם הנפלא הקיים בכל אחד ואחת מאתנו. שני רבדים אלו משלימים האחד את השני, כאשר האמונה החבויה בנו תתעורר היא תציף את התכונות הטובות הטבועות בנו, ותגלה את היופי הפנימי הנסתר שבכולנו.