פרשת משפטים תשע"ה

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

מקדש הצדק

פרשת 'משפטים' אותה נקרא בשבת הקרובה, עוסקת בעיקר בתחום הפלילים. לדוגמא, יחסי עובד ומעביד, עונשי הגנב והמזיק, עקרונות הדיון בבית-הדין וכדומה. במילים אחרות: פרשה זו עוסקת בעיקר במצוות שעניינן הוא "בין אדם לחברו".
מעניין להבחין במיקומה של פרשה זו, מיד לאחר תיאור "מעמד הר סיני" שבו קיבל עם ישראל את התורה. יותר מכך, בסיומה של פרשת 'משפטים' מופיע המשכו של "מעמד הר סיני", כלומר, העיסוק בהסדרת היחסים החברתיים בין אדם לזולתו הוא חלק מהותי ובלתי נפרד ממעמד קבלת התורה. היהדות אינה מכירה באפשרות של יחסים תקינים בין אדם לאלוקים ללא יחסים תקינים בין אדם לחברו, להוריו ולאשתו.
ביטוי מרשים לעקרון חשוב זה מופיע בפרשה, בפסוק הבא:
וכי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה – מעם מזבחי תיקחנו למות
(שמות כא, יד)
כידוע, אדם שהורג במזיד אדם אחר – עונשו על פי חוקי התורה הוא מוות. ההלכה דורשת תנאים רבים לקיום עונש מוות, כמו אזהרה לפני המעשה, ועוד...ולכן מקרים כאלו היו בודדים בהיסטוריה של העם היהודי. אך עדיין, התורה מלמדת אותנו כי אדם שנטל חיים של אדם אחר ראוי להיענש בנטילת חייו שלו. רצח הוא העוול המוסרי החמור ביותר, והעונש עליו בהתאם.
אך פסוק זה מלמד אותנו ערך נוסף. השיא האפשרי של עבודת האלוקים היא עבודת הכהנים בבית המקדש. למרות זאת, במידה ואחד הכהנים רצח אדם אחר במזיד, עבודתו בבית המקדש אינה מצילה אותו מעונש המוות. אפילו אם הוא ניצב על המזבח, בית-הדין נוטל אותו משם ומטיל עליו את עונש המוות.
חשוב לציין, כי הוראה מפורשת זו עומדת בניגוד למנהג של עמים אחרים שראו את מקדשי האלים כטריטוריה מוגנת. לפי חוקים אלו, אדם שרצח ונמלט לתחומי המקדש, היה מוגן מעונש. אכן, בתנ"ך אנו מוצאים שני מקרים בהם ניסו בני אדם לנצל מנהג זה ונמלטו לתחומי המקדש, אך בעקבות הוראה מפורשת זו הכתובה בתורה, המקדש לא הציל אותם מעונשם.
התבוננות בחוק זה מביאה אותנו לתובנה עמוקה על היהדות וערכיה. אם אנו אומרים שיש בכוחו של המקדש להציל אדם שעשה עוול מעונשו, אנו מבטאים בזה תפיסה שתחומי המקדש – תחומי עבודת האלוקים – נמצאים מעל הערכים האנושיים והמוסריים הבסיסיים. על פי תפיסה זו, אלוקים – וממילא גם המקדשים – עומדים מעל ערכים אלו. אם נמשיך את קו המחשבה הזה, לא נוכל להתפלא אם נאמר חלילה שאלוקים יעשה עוול, שהרי הוא נמצא מעל ערכי המוסר והצדק.
לעומת זאת, התורה מציגה עמדה ברורה וחד-משמעית, האומרת שאלוקים אינו נמצא מעל הערכים, ולכן גם בלתי אפשרי שהוא יעשה עוול. מסיבה זו, ההימלטות לתחומי המקדש אין בכוחה להציל את הרוצח מעונשו. דווקא כאשר הוא נמצא בתחומי המקדש, ליד המזבח, הוא עומד בתוך המקום שמבטא יותר מכל את הערכים שמחייבים את עונשו על העוול שהוא עשה.
כאמור, זהו ביטוי ברור ומפורש לעובדה הכללית שחוקי הסדרים החברתיים הם חלק בלתי נפרד מ"מעמד הר סיני". כל זה בא להציב את הערכים המוסריים בליבת היהדות וללמד את הקורא כי לא תיתכן יהדות לא אנושית ולא מוסרית.