פרשת יתרו-התשע''ה

אפילו ארבעים שנה לאחר קריעת ים סוף, עדיין הטיל נס זה מורא על העמים. כפי שאנו מוצאים בשעה שעם ישראל עומד לרשת את ארץ כנען ויהושע שלח שני אנשים מרגלים לראות את הארץ, מספרת להם רחב כי נפלה אימת עם ישראל על יושבי ארץ. מדוע? כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים".
לעומת זאת, במלחמת עמלק אכן היה ניצחון של עם ישראל על פני האויב, אך לא היה שם נס גלוי ומסעיר כמו בקריעת ים סוף. מדוע אם כן לא הספיק ליתרו לשמוע על קריאת ים סוף והיה צריך לשמוע גם על מלחמת עמלק בכדי לקבל את ההחלטה לעזוב את ארצו וללכת אל עם ישראל שבמדבר?
האדמו"ר ה"שר שלום" מבעלזא זצ"ל השיב: שיחד עם הזעזוע מקריעת ים סוף, יתרו היה צריך את מלחמת עמלק כדי לנקוט במעשה. כאשר יתרו התבונן באופיו של עמלק ובמעשיו, אשר התעלם מהאירועים המרעישים שזעזעו את העולם עד שכל האומות היו יראים להילחם בישראל, והוא בא והראה מקום לאחרים. כמו אמבטיה רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכווה קירר אותה בפני אחרים. ביקש להבין יתרו איך זה קורא? איך ישנה אדישות והתעלמות כל כך מתמונה ברורה? הוא השיב לעצמו, שעמלק לא התבונן במאורעות ששמע עליהם. הוא לא ניסה לחקור ולרדת לעומק הענין של אהבת ה' לעמו. הוא רצה להילחם נגד אמונת ישראל בלי כל מחשבה ושיקול דעת, ואזי אפילו קופצים לאמבטיה הרותחת עד שנכווים..
יתרו הבין שניתן לראות עם כל העולם את הניסים הגדולים שעשה ה' לישראל, כשבשיאם קריעת ים סוף, ולהישאר בבית אדיש! אך מששמע על מלחמת עמלק, הבין להיכן יכול להוביל חוסר ההתבוננות. הוא הבין שאם לא יעשה מעשה ויצטרף אל עם ישראל, הוא ישאר אותו "יתרו" כמו לפני ששמע על קריעת ים סוף. מלחמת עמלק גרמה ליתרו להבין שמי שאינו "שומע" באמת, מי שאינו מתבונן במאורעות, עלול חלילה הגיע למצבו הקשה של עמלק.
לא בכדי זכה יתרו שדווקא פרשת "מתן תורה" נקראה על שמו.
מסופר על אדם שנולד אי שם בכפר נידח, ושם עברו עליו כל חייו. יום אחד הגיעה לאוזניו שמועה שבעיר הגדולה יש דברים מענינים שמעולם לא ראה. הסתקרן הכפרי מאד, אסף את כל כספו, ארז את מיטלטליו ויצא לעבר העיר הגדולה. לאחר מסע מפרק בכרכרה רעועה הגיע סוף סוף אל העיר והחל לטייל בה. עיניו לא שבעו מהמראות החדשים והמרתקים, הכל היה חדש ולא מוכר, הרחובות והשווקים המו אדם שלא כמו בכפרו המנומנם. החנויות היו גדולות מאד ואפילו האנשים עצמם נראו לו שונים ממה שהכיר עד אותו יום.
בעודו מסתובב ברחוב הראשי קלטו עיניו לפתע את פסי הרכבת. האיש שמעולם לא ראה דבר דומה לזה, רכן מיד לעבר הקרקע והחל לבחון את הפסים מקרוב. בעודו רוכן לעבר הפסים שם לב לברגים המחברים את הפסים אחד לשני. האיש שלא ידע מה משמעותם של הפסים ודאי לא יכל לדעת מה תפקידם של הברגים, כך שהוא החל לשחק בהם. פתח, סגר, שוב פתח ושוב סגר... באותו זמן התקרבה הרכבת לעברו, והקטר שראה מרחוק את האיש הרוכן מעל הפסים החל לצפור בחוזקה לאות אזהרה. הכפרי שמע את הצפירה ולא הבין מה פשר הרעש שהוא שומע לאחר שניתח את הדברים במוחו הגיע למסקנה שזה בטוח תזמורת של העיר, שמוזרה ושונה כמו כל הדברים שראה, כיון שכך החל האיש לרקוד מעל הפסים!!....
שני אנשים הביטו מרחוק במחזה המוזר והמפחיד ואחד אומר לשני "תראה את המשוגע הזה הוא הולך להידרס למוות". עונה לו חברו, "מסכן, הוא בטח חרש שלא יכול לשמוע את צפירה הרכבת"... האמת היא שהאיש שמע טוב טוב את הצפירה, הבעיה היתה שהוא לא הבין את משמעותה...
במשל נפלא זה הסביר המגיד רבי שלום שבדרון זצ"ל את הקושיה העצומה שמתעוררת בפרשתנו. ננסה לתאר לעצמנו שאנו שותים כוס מים ולפתע המים נחלקים לשנים. או אישה שבאמצע לרחוץ כלים רואה לפתע ללא הודעה מוקדמת שביל שנוצר בתוך המים. חז"ל מספרים לנו שכך ארע בעת מעמד קריעת ים סוף – כל המים שבעולם נחלקו. וכך בשעת מתן תורה, הגמרא מספרת שהעולם נזדעזע כולו ובאו כל מלכי אומות העולם אל בלעם הרשע לשאול אותו האם ה' מביא מבול על העולם?  משענה להם שה' נשבע שלא יביא שוב מבול על העולם. שאלוהו שוב בחשש, אולי מבול של מים אינו מביא אבל של אש כן... אמר להם בלעם: ה' לא מביא מבול אלא נותן לישראל את התורה. מיד אמרו: " ה' יברך את עמו בשלום" וחזרו לבתיהם!
ולכאורה עולה כאן תמיהה רבתי: העולם כולו שומע על הניסים הגדולים שנעשים לעם ישראל ורק על יתרו כתוב: "וישמע יתרו", שמע, בא, ונתגייר. היכן כל העולם? למה הם לא באו? הלא גם הם שמעו! מוסר השכל גדול טמון פה: יש שמיעה ויש שמיעה! אפשר לשמוע להבין ולהתעורר, ואפשר לשמוע ולהמשיך בשגרה...  
לעיתים אנו שומעים דברים שמעירים אותנו משגרת חיינו. לפעמים זה חלילה טרגדיות מזעזעות או לחילופין ניסים גדולים שקרו, ואנו שומעים, נפעמים, וממשיכים בשגרת החיים. חבל, הרי זו הזדמנות נפלאה לעצור, להתבונן, ולקחת את התובנה הזו לחיים.
יתרו למד מעמלק ששמיעה ללא התבוננות יכולה גם לדרדר את האדם, ולכן ממנו למד כי עליו לעשות מעשה. הנהגה זו זיכתה אותו שהפרשה החשובה של מתן תורה תקרא על שמו. כי לתורת ישראל צריך "לב שומע".