פרשת וישב תשע''ה

במהלך האירוע הבחין הקיסר נפוליאון כי אף נציג יהודי אינו נוכח במקום. הוא ראה בכך פגיעה ישירה ב"שוויון הזכויות" שביקש להנהיג בכל מדינות מלכותו, ועל כן דרש בתוקף להביא למקום רב יהודי. מיד נשלחה עגלה מהירה אל העיירה הסמוכה בה כיהן כרב הגאון רבי בנימין דיסקין מהורודנא להביאו למסיבה.
במהלך הטקס ביקש המלך מנציגי כל הדתות לשאת את דבריהם, ואף הרב היהודי נתבקש לשאת נאום בפני המלך ופמלייתו. התנצל הרב בפני המלך שהיות והוא נקרא אל הטקס ממש עתה ברגע אחרון, לא היה סיפק בידו להכין 'דרשה' בנויה לתפארה כראוי לכבודה ולשלומה של מלכות. אבל נפוליאון התעקש, "אדרבה! מעדיף אני לשמוע דרשה שלא הוכנה מראש, מאשר דרשה מוכנה שהיא מלאה בדברי חנופה ושקר, ורחוקה מלבטא את מה שבלב.
היה זה בשבוע של פרשת ויישב, והרב פתח את נאומו בסיפורי פרשת השבוע. בכישרון אמן סיפר בפני המלך והשרים את השתלשלות מכירת יוסף, וירידתו מצרימה, ונתינתו שמה בבית האסורים וכו'. דיבוריו קלחו מפיו כזקן ורגיל, והוא נשא חן וחסד בעיני אלוקים ואדם. עד שהגיע אל סיפור החלומות של שר האופים ושר המשקים שבשלהי הפרשה. כאן התעכב הרב במאמר יוסף הצדיק לשר המשקים (מ, יד): "כי אם זכרתני ...ועשית נא עמדי חסד, והזכרתני אל פרעה, והוצאתני מן הבית הזה".
לכאורה, הקשה הרב, שתי המילים הראשונות שבפתיחת הפסוק: "כי אם", אין להם שום מובן, מה שייך כאן ביטוי זה? היה לו לומר אחר סיום פתרון החלום: 'נא זכרני והזכרתני וכיוצא בזה, ומהו פשר לשון "כי אם" שנראה כמו חלק מפתרון החלום?
המשיך הרב: הנה לכאורה יכול שר המשקים 'להפריך' את פתרונו של יוסף בכך שהמציאות הנוכחית מנוגדת לאפשרות הפתרון בחשבון פשוט: מדרך העולם כשנחשד אדם פשוט בחטאו למלכות, הרי הוא נכלא ונעצר תיכף בבית המעצר בגדר 'חשוד' בלבד עד שיילקח אל בית המשפט. שם יתבררו העניינים, אם אכן חטא בעבירות המיוחסות לו, ואם כן מהו העונש שיש להטיל עליו. באם במהלך המשפט תתברר צדקת הנאשם שלא חטא כלום, הרי הוא יוצא לחירות. לא כן הדבר כאשר הנחשד הוא מחשובי המדינה, הרי מחמת חסינותו וחשיבותו הרמה לא ניתן לעצרו תיכף, ללא הוכחות ברורות שיוכיחו בעליל שאכן חטא בעבירות המיוחסות לו. רק לאחר שהוכחו עבירותיו בבירור, ניתן לכלוא אותו בבית הסוהר. אם כך ברור שאצל שר המשקים השלכתו לבית הסוהר מוכיחה שלא היה מקום ספק באשמה עצמה.
והנה במאסרו של שר המשקים אירעו שני דברים הפוכים מדרך הטבע: הוא לא עשה דבר כה חמור, הזבוב נפל שלא באשמתו לגביע ותמוה מאוד מאסרו. ומנגד שחרורו היה שלא כדרך הטבע, שהרי אם כבר השליכו אדם שכזה לכלא איך אפשר לפוטרו בלא כלום?
על כך עונה יוסף לשר המשקים ברמז בפסוק  שלפנינו. הנה כל זה נכון ומוטעם באם ישיבתך כאן בבית האסורים היתה רק מחמת חטאך, כשהכל נעשה בינך לבין פרעה. אך דע לך נאמנה, כי כל עצם ישיבתך כאן לא באה אלא כסיבה מאת ה', כדי שאזכר אצל פרעה שיוציא אותי מכאן. ולכן במקרה שלך נשתנה הדין בהשגחת עליון, שציוה פרעה להטילך תיכך בבית הסוהר עוד בטרם דנו בעצם כתב האישום. ולעומת זה כאשר ידונו בדינך יוציאוך זכאי וזך בלא עונש כלשהו. וזאת מסיבה אחת כדי שתוכל להזכיריני בבית המלכות!
זהו הרמז בתיבות: "כי אם זכרתני", לומר שלא מחמת חטאיך לפרעה אתה נאסר, 'כי אם' כדי שתזכור אותי ותוציאני מן הבית הזה, זו כל הסיבה שאתה כאן!
כאן הגיע הרב אל המבוקש בדרשתו. הוא סיים את נאומו בהתרגשות, ואמר: הפירוש היפה הזה שחידשתי לפניכם בפרשת השבוע, יכול לשמש כמשל נפלא במעמד זה! – שאף אנו נאמר למלך הגדול, שלא יחשוב שביקורו זה בשערי עירנו נועד לטובת כל אלו הגויים שהתאספו כאן! כי אלו לא חסר להם דבר , ואינם נזקקים כל כך לטובת המלך ועזרתו. אלא עיקר סיבת הופעתו היא בהשגחת אלקי ישראל מן השמים, לטובתם של יהודי העיר! בכדי להקל מעלינו את הסבל הרב שאנו נאנקים תחת עול שעבוד המלכות במיסים וארנונות וכו', ונצרכים מאוד לעזרת המלך!
הדרשה המתוקה הזו שנאמרה בחן ובחסד, עשתה רושם כביר בלב המלך, ואכן נענה על אתר לבקשתו של הרב, ומחק את כל חובות המיסים של יהודי העיר קובנא! מעשה זה סיפר הגרי"ז זצ"ל בשם אביו הגר"ח מבריסק זצ"ל.
לפי פירושו של רבי בנימין דיסקין. יש לומר שח"ו שיוסף הצדיק תלה בטחונו בשר המשקים. כל אמונתו ובטחונו היה בה' בלבד, וזהו: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו". אלא שכיון וראה לנגד עיניו את מאסרו וחלומו של שר המשקים כקשור אליו, הוא ביקש להעביר מסר זה לשר המשקים, ולפי גדלותו היה בזה פגם כלשהו. כשאתה רואה מולך את הנס מתרחש והולך ומבין שהוא שייך אליך אין לך להתערב בו, זה כבר מעבר להשתדלות.
לפי גודל הביטחון שיש לאדם בה' כך הוא זוכה לניסים, כמו שנאמר: "זה ה' קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו". לפי איך שמקווים ומאמינים זוכים ושמחים לישועה.
ה"מנחת אליעזר" ממונקאטש זצ"ל סיפר כי פעם אחת היה הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זצ"ל חולה מאוד, והרופאים לא מצאו רפואה למחלתו בדרך הטבע. ישבו מקורביו ואנשי שלומו בחדר הסמוך למקום משכבו והתפללו לרפואתו. פתאום שמעו קול נפילה, מיד נכנסו לחדרו ומצאו כי הרה"ק מברדיטשוב שוכב על הריצפה. כמובן שמיהרו להרימו למיטתו, וחזרו לתפילתם, לא ארכה השעה ושמעו את קולו הקדוש שקורא למשמשו שיביא לפניו מים ליטול ידיו, כי ב"ה הוטב לו.
לאחר מכן סיפר בעל ה"קדושת לוי", שכששמע מה שאמרו הרופאים שבדרך הטבע אין רפואה למחלתו, נזכר במה שאמר רבו המגיד ממזריטש זי"ע, (שהשבוע חל יום פטירתו) על הפסוק "הבוטח בה' חסד יסובבנהו". אין הפירוש שהישועה באה כתשלום שכר בעד מדת הבטחון שלו, או כסגולה להמשיך נס חוץ לדרך הטבע, אלא כך ברא השי"ת את טבע העולם, שהגבר אשר שם ה' מבטחו, פועל מה שנצרך לו.
והמשיך לומר: מתוך כך חשבתי, הרי בכוחי להתחזק במידת הבטחון בהשי"ת, ועל ידי כך אוכל להמשיך ישועה בדרך הטבע! וכך עשיתי. ומתוך בטחוני קמתי לירד מהמטה, אלא שנפלתי לארץ. שבתי והרהרתי, הלא בלי ספק דברי "המגיד" הם אמיתיים, ומדוע לא נתקיימו בי? אין זאת אלא כי אין בטחוני בשלימות ויש בו איזה פגם, על כן אתחזק עוד הפעם בביטחון שלם, ואז בוודאי אקום עם רפואה שלימה, ואכן על ידי זה חזרתי לבריאותי כבראשונה.
ה"מנחת אליעזר" היה רגיל לספר מעשה זה הרבה פעמים בשעה שהלך לבקר חולים, ובפרט אצל חולים שהיו במצב קשה, שהיה צריך לחזקם במידת הבטחון, ועל ידי כך יזכו לרפואה בדרכי הטבע.
ככל שנאמין יותר נזכה לישועת ה', ונראה כי כל מה שמתרחש בעולם הוא כדי להצילנו ולהשפיע עלינו טובה וברכה.