פרשת חיי שרה תשע"ה

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

קבלה והכלה ללא טשטוש ערכים

בשבוע שעבר קראנו בתורה על אברהם איש החסד, אוהב האדם, ששלושה ימים לאחר שעבר ברית מילה, אירוע בריאותי כלל לא פשוט עבור אדם בן תשעים ותשע, הוא יושב בפתח האוהל, בחום היום, ומצפה לאורחים. הוא אינו מוותר ואינו חס על עצמו, אלא מבקש להמשיך ולהעניק לזולת בכל כוחו. כאשר הוא מבחין מרחוק בשלושה אנשים, הוא רץ לקראתם ומתחנן אליהם שיבואו להתארח ולנוח בצל קורתו. זה היה אבינו אברהם, איש החסד.
גם כאשר נודע לו על התכנית האלוקית להעניש את אנשי סדום, אותה אוכלוסייה מושחתת שפועלת בניגוד גמור לערכים בהם אברהם מאמין, הוא אינו עומד מן הצד וצופה בעונשם. להיפך, הוא עומד ומתפלל, ואפילו מתחנן לאלוקים שלא יעניש אותם. זהו אבינו אברהם, אוהב האדם.
בשבת הקרובה ניתקל בפן נוסף באישיותו של אברהם, האב המייסד של העם היהודי. בן יש לו, לאברהם, והבן הזה כבר בן ארבעים ועדיין רווק. אין הורה שאינו מודאג בשלב הזה מהעתיד של בנו האהוב. ובמיוחד שאברהם יודע שיצחק הוא הממשיך. כך שעתידו של יצחק הוא העתיד של העם היהודי כולו.
אברהם מגייס את אליעזר, נאמן ביתו, שיצא לבקש שידוך, אישה ליצחק. אישה זו צריכה להיות מיוחדת, כזו שמתאימה להיכנס לביתו של אברהם ולהיות זו שתמשיך את בניית העם היהודי. לפני שאליעזר יוצא למסע החיפוש, אברהם מוציא ממנו הבטחה, ואף שבועה. שהאישה המיועדת לא תהיה מבנות כנען, העם המפורסם במנהגיו השליליים, אלא דווקא ממשפחתו בחרן.
בשלב זה, מציג אליעזר בפני אברהם את השאלה המתבקשת: ואם היא, אותה אישה מיוחדת לא תסכים לעזוב את משפחתה ולעבור לגור בבית אברהם ויצחק שבארץ כנען? מה אז? אולי כדאי שיצחק יעבור לגור בחרן?
אברהם נחרד מהשאלה ומזהיר את אליעזר: הישמר לך פן תשיב את בני שמה!
והקורא עומד ותמה: האם זהו אותו אברהם שמכניס כל אדם אל ביתו ומארח אותו בשמחה? האם זהו אותו אדם שחס על אנשי סדום והתחנן למען הצלתם? מה קרה כאן שהוא הופך להיות קיצוני כל כך, לא מוכן בשום פנים ואופן שבנו יתחתן עם אישה מבנות כנען או שבנו יעבור לגור בארץ אחרת. היכן אהבת האדם המפורסמת שלו?
בדיוק את זה מבקשת התורה ללמד אותנו: את האיזון המדויק בין אהבת כל אדם באשר הוא, יחד עם הזהירות מפני חֶבְרָה שלילית העלולה להשפיע על האדם.
אברהם שמוכן לתת את עצמו עבור כל אדם, בלי לברר את דעותיו ומנהגיו, מוצאו או תפיסת עולמו. הוא זה שיודע להיזהר כל כך מחברות קרובה עם אדם שלילי או קירבה לחברה בעלת מגרעות מסוימות.
האיזון הזה מלמד שקבלה והכלה של הזולת, אהבת האדם באשר הוא והענקה ללא גבולות, אינן מחייבות פשרה וויתור על עקרונות ערכיים כלשהם. יכול אדם להיות מאיר פנים, גומל חסד ומיטיב עם הבריות, ויחד עם זה לעמוד על עקרונותיו בלי לזוז מהם.
איזון זה נצרך ביותר דווקא בדורנו, הדור שחווה את אחת המהפכות הגדולות ביותר בהיסטוריה: מהפכת המידע. אם בעבר בכדי ללמוד על תרבות מסוימת או תפיסת עולם של קהילה כלשהי, היה האדם צריך לנסוע למרחקים ולהקדיש לשם כך זמן יקר, הרי שכיום, ברגעים ספורים יכול כל אדם להכיר וללמוד כל תחום, כל תרבות וכל רעיון הקיים אי שם. איננו צריכים אפילו לעמוד בפתח האוהל כדי להכניס אל תוכנו "אורחים" מכל סוג שהוא...
ייאמר ברורות: מהפכה זו היא טובה. יש בה תרומה נפלאה לאנושות וגם ליהדות. אך קיים בה גם סיכון. החשיפה הנפלאה הזו עלולה לגרום לטשטוש ואולי גם לבלבול. עקרונות וערכים רבים הופכים להיות דבר תלוי תרבות, סובייקטיבי ומשתנה לפי המקום והזמן.
כאן אנו זקוקים לאותו איזון שמלמד אותנו אברהם. פתיחות אינה סתירה לערכים ברורים. קבלה של כל אדם וכל רעיון אינה מחייבת טשטוש גבולות ערכיים ומחיקת עקרונות. במידה מסוימת, תפקידו של דורנו זה הוא קשה במיוחד. יחד עם החשיפה לכל פירור מידע ולכל הגיג שנכתבו או נאמרו, עלינו לזכור את ערכי הנצח שאנו לומדים מתורת ישראל, להעמיק את אחיזתנו בעם ישראל ובתורת ישראל, ומתך כך להיעשות לאנשים בריאים ויציבים המסוגלים להכיר גישות שונות בלי להתבלבל ולמחוק את האישיות העצמית שלנו.