לך לך התשע''ה

בס"ד
פרשת לך לך- תשע"ה
הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

האם בכך הסתכם חטאם של אנשי סדום, ובשל כך בלבד הם מכונים "רעים וחטאים"? חכמי המדרש הוסיפו פרטים לסיפורם של אנשי סדום, המשנים את התמונה ומסבירים את פשר הגינוי החריף לו הם "זכו":
"הכריזו בסדום: כל מי שהוא מחזיק בידו בפת לחם לעני ולאביון - יישרף באש!
מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלא מים. אמרה אחת לחברתה: למה פניך חולניות? אמרה לה: כלו מזונותיי וכבר אני נוטה למות. מה עשתה, מלאה את הכד קמח והחליפו ביניהן, נטלה זו מה שביד זו. כיון שהרגישו בה אנשי סדום, נטלו ושרפו אותה. אמר הקדוש ברוך הוא: אפילו אם אני מבקש לשתוק, דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק"
(פרקי דרבי אליעזר, כה; מדרש רבה וירא מט)
סיפור מחריד זה, ובפרט ההכרזה הפותחת האוסרת על נתינת צדקה וסיוע לעני, מלמדים אותנו כי אנשי סדום ירדו לשפל מוסרי בלתי נתפס. הם לא רק נמנעו מעשיית חסד. הם אסרו על עשיית חסד, והפכו את הצדקה לעוול שעונשו מוות. הם בעצם הפכו את היוצרות, וחוקקו חוק המצביע על המעשה המוסרי כמעשה שלילי.
מה היה המניע לתפיסה מעוותת ובלתי אנושית שכזו? מה גרם לאנשי סדום לחוקק חוקים כה רעים? איך הם הגיעו לשפל מוסרי כה נמוך עד שחוקקו חוק האוסר על סיוע לנזקקים?
את התשובה לכך אנו מוצאים בדברי המשנה:
האומר: שלי שלי, ושלך שלך – זו מידת סדום
(מסכת אבות פרק ה, משנה י)
"מידת סדום" שהפכה למושג הלכתי, ואף משפטי, היא התפיסה האומרת "אל תיתן לי, וגם אני לא אתן לך". לא מדובר על אנשים שמבקשים לגזול את הזולת (כפי שקראנו על אנשי דור המבול), אלא בחברה רכושנית השומרת בקנאות על הממון הפרטי של כל אדם. מתוך תפיסה רכושנית זו, צמח החוק המרושע האוסר להעניק סיוע לעניים.
אנשי סדום הבינו היטב, כי אם אחד מהם יעניק סיוע לזולתו, הדבר יחייב את כולם לנהוג בהתאם. הם העדיפו לא לקבל כל עזרה ובלבד שלא להתחייב להעניק לזולת. תובנה זו הובילה אותם לחקיקה מעוותת האוסרת להעניק עזרה, ואף גוזרת עונש ממות למי שמסייע לזולת.
לא לחינם מכונה ים המלח – שלחופיו שכנה סדום – "ים המוות", לעומת הכינרת שזכתה לכינוי "ים החיים". מפני שהכינרת נוטלת מים ומעניקה ממנה לירדן ומשקה אחרים. אך ים המלח עסוק בנטילה בלבד, הוא נוטל מים מן הירדן ואינו מעניק ממימיו לזולתו. זוהי בדיוק "מידת סדום".
אין ספק שאדם נורמטיבי רחוק מאוד מהתנהגותם של אנשי סדום. אך בתפיסה שעמדה בבסיס מעשיהם, הביאה גם אדם מן השורה לחטוא כל-כך. כלכלה החותרת להשגת חיי רווחה עבור כלל האזרחים, צריכה להישמר ולא להיות מונחית על פי עקרונות "מידת סדום". עלינו לזכור תמיד כי כל אדם נברא ב"צלם אלוקים", וככזה הוא ראוי לכבוד ולחיים בתנאים אנושיים סבירים, ואם אינו יכול להשיג אותם בעצמו, חובה על החברה להושיט יד, לתמוך ולסייע בידו לחיות בכבוד.