שבת חול המועד סוכות – תשע"ה

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

"הבל הבלים" או "טוב מאוד"?- שבת חול המועד סוכות

השבת הקרובה מכונה "שבת חול-המועד סוכות". חג הסוכות כולל שמונה ימים, מתוכם שני ימים שיש לנהוג בהם כמו בשבת – היום הראשון והיום האחרון. ששת הימים הנותרים מכונים "חול המועד" מפני שיש בהם מצד אחד קדושה של 'מועד', אך מצד שני הם ימי 'חול' המותרים בעשיית מלאכות אך לא כל  מלאכה, (ולעניין עבודה לפרנסה יש לשאול רב מהו הדבר האבד?) כאשר חלה שבת בתוך ימי "חול המועד" הרי שהיא מכונה "שבת חול-המועד", ובה כמובן יש לנהוג כבכל שבת.
מנהג עתיק קיים בשבת זו ש'פוגשת' את חג הסוכות, שבו נוהגים בחלק מקהילות ישראל לקרוא בשבת זו את ספר 'קהלת'', שהוא אחד מ'חיבורי החכמה' שבתנ"ך, חיבורים העוסקים בשאלות הגות עמוקות, וחוברו על פי המסורת על ידי שלמה המלך (שאחד מכינויים המשניים היה 'קהלת').
במבט שטחי, ספר קהלת נראה ספר מדכא. הספר מתאר את המסע האנושי הגדול ביותר: החיפוש אחר האושר. והנה, כל פיסת חיים שבה עשוי האדם להיתלות ולמצוא בה מעט אושר, בא שלמה המלך ומבטלה כשהוא מגדיר אותה כ"הבל", כדבר חסר משמעות. שלושים ושמונה פעמים מופיע השורש ה.ב.ל. בספר קהלת! בהכרזה זו הוא גם פותח את ספרו:
הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל!
(קהלת א, ב)
לאור מסר זה השזור לכל אורך ספר קהלת, עלינו להבין את פשר המנהג לקוראו בחג הסוכות. דווקא בחג זה, בו אנו מצווים על השמחה, ולהבליט את מסקנתו של קהלת כי אין טעם ומשמעות בחיינו?!
אך הקושי בהבנת ספר קהלת הוא גדול הרבה יותר. כיצד הסיק שלמה המלך מסקנה פסימית שכזו, המנוגדת לפסוק מפורש בתורה? הלא בספר בראשית, לאחר סיום פרשת הבריאה, אנו קוראים את הפסוק: "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"! אם היקום כולו הוא "טוב מאוד" כפי שמעידה התורה, איך יכול שלמה המלך להסיק את ההיפך הגמור ולומר שהכל הוא "הבל הבלים"?!
בכדי להשיב על תמיהה זו, עלינו להבחין בין שני מושגים ידועים: אמצעי ומטרה. לכולנו ברור הפירוש המילולי של מושגים אלו, אך במהלך החיים השוטפים לעיתים קרובות אנו מחליפים ביניהם מחוסר שימת לב.
לדוגמא, אדם מעוניין לנסוע מתל אביב לירושלים כדי לבקר את חברו. מטרת הנסיעה היא הביקור וההנאה שבמפגש עם החבר. לעומת זאת, הנסיעה וכל מה שכרוך בה, היא אמצעי בלבד. כיצד נביט על אדם שדואג לנוחות הנסיעה ומשקיע בה זמן רב אך שוכח לברר האם החבר יכול לארח אותו? זוהי דוגמא קלאסית של אדם שהפך את האמצעי למטרה, ושכח שאין כל ערך לאמצעי כשאינו מוביל אל המטרה הרצויה.
יתרה מכך. אמצעי, מעצם הגדרתו, הוא חסר ערך, שהרי כשאינו מוביל אל המטרה לא נבצע אותו. למרות שכל אחד רוצה שגם האמצעי יהיה נוח וראוי, אך אין לו ערך בפני עצמו.
דוגמא נוספת, חדה יותר, היא השימוש בנשק. כלי נשק הוא אמצעי בלבד, ואת המטרה קובע האדם המשתמש בו. יכול אדם להשתמש בו כדי להגן על חיי אדם, ויכול טרוריסט להשתמש בו כדי לבצע פשע וליטול חיי אדם. כלומר, הנשק הוא אמצעי שיכול לשמש למטרה טובה או רעה, על פי בחירת האדם. מסיבה זו, כשנברר האם כלי נשק הוא טוב או רע, תהיה התשובה: תלוי עבור איזו מטרה משתמשים בו!
כעת נוכל להבין את שתי האמירות הסותרות – "הבל הבלים" ו"טוב מאוד". העולם הוא אכן טוב מאוד. הוא יפה, נעים, מותאם לצרכי האדם ובעלי החיים, הוא טוב, מוסרי ומרתק. אך הצד השני של המטבע מתגלה לנו בדברי שלמה המלך: העולם הוא אמצעי בלבד. המטרה היא השימוש בעולם להשגת ערכים של צדק ומוסר.
לפיכך, כאשר אנו מביטים על העולם כשהוא לעצמו, אנו מסוגלים להבין שהוא "הבל הבלים". אך האמת היא שאם נשתמש בו כדי להיות טובים יותר, מוסריים יותר וצודקים יותר, הופך העולם להיות "טוב מאוד".
כעת נוכל להבין מדוע קוראים את ספר קהלת דווקא בחג הסוכות? אחד משמותיו של החג הוא "חג האסיף", מפני שהוא חל בתקופת האסיף בה מכניסים את התבואה לאסמים. בתקופה זו עלול האדם להיקלע להרהורים שונים על משמעות העושר, על יכולותיו הרבות ועל מצבו הפיננסי. כאן מגיע ספר קהלת ומציב בפנינו תמרור: העושר והנכסים אינם אלא אמצעי. האם זה טוב? האם זה רע? תלוי כיצד נשתמש בהם!
התפקיד של האדם, אם כן, הוא לשנות את המציאות מ"הבל הבלים" ל"טוב מאוד". זאת על ידי שימוש נכון בהונו וביכולותיו הכלכליות, בדרכים של צדק ומוסר, ערכים המעניקים משמעות נפלאה לקיומו של האדם ולחייו.