ראש השנה – תשע"ה

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

כל אחד ותפקידו המיוחד – ראש השנה

בשעת שקיעת החמה של יום רביעי הקרוב נעמוד בפתחה של שנה חדשה. את תחילתה של השנה נציין ביומיים רצופים של "ראש השנה".
היום הראשון של ראש השנה הוא א' בתשרי, היום בו מתחילה השנה על פי הלוח העברי, והוא נקבע בתורה כיום חג:
ובחודש השביעי [-תשרי] באחד לחדש מקרא קודש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו, יום תרועה יהיה לכם (במדבר כט, א)

במסורת היהודית העתיקה נחשב ראש השנה כ'יום דין', יום שבו אלוקים בוחן את האנושות כולה וקובע לכל אחד ואחת את טיבה של השנה הקרובה שזה עתה התחילה. מעניין מאוד לקרוא את דבריהם של חכמי התלמוד, שתיארו בשפה ציורית את עמידתו של האדם לפני אלוקים בראש השנה:
בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון. מה הפירוש "כבני מרון"? בבבל פירשו: ככבשים העוברים דרך הפתח אחד אחד. ריש לקיש אמר: כמו שביל צר בין שני עמקים, שבני אדם יכולים לעבור בו אחד אחד. רב יהודה אמר בשם שמואל: כחיילים היוצאים למלחמה ונפקדים אחד אחד.
(תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה דף יח)
בשלושה משלים אלו בהם השתמשו חכמי התלמוד, בולט מוטיב אחד החוזר ונשנה: בראש השנה עומד כל אדם בפני עצמו לפני אלוקים. כל אחד לבדו, כל אחת לבדה. אחד אחד. [למרות ואנו עושים מאמצים ביום זה להיות חלק מהכלל כדי להקל מעלינו את הדין ולמנוע פוקוס רק עלינו].
מהו פשר ההדגשה המיוחדת הזו? האם יהיה הבדל אם אותו 'דין' של ראש השנה יתבצע לכל אחד לבדו או לכל האנושות כולה?
כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן ניתן להבין את דברי חכמי ישראל בעזרת דברים אחרים הנמצאים במשנה ובתלמוד. במקום אחר אנו מוצאים משנה העוסקת בשאלה מקורית במיוחד: מדוע נברא האדם – יחיד? כידוע, בתיאור בריאת העולם בספר בראשית מסופר על "האדם הראשון" שנברא לבדו. תיאור זה העלה את השאלה: מדוע לא נבראו בני אדם רבים ביחד, הרי בתהליך קצר התרבו האנשים למספרים רבים מאד?
המשנה מציעה מסבר הסברים, אנו נרצה ללמוד אחד מהם:
לפיכך נברא האדם יחידי... להגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולם דומים זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו
מסקנת המשנה מהסבר זה מפתיעה עוד יותר:
לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: "בשבילי נברא העולם"
(מסכת סנהדרין פרק ד, משנה ה)
מה הכוונה "בשבילי נברא העולם"? האם המשנה מתכוונת לטפח לנו את האגו ולומר לנו שעלינו להתרכז ברצונותינו ללא התחשבות בצרכי הזולת? ודאי שלא!
עובדה היא ואין חולק עליה, שכל אדם הוא מיוחד. לכל אדם יש כוחות מסוימים, רצונות ספציפיים, תכונות אישיות שהן רק שלו. אלוקים שברא את העולם, יצר לכל אדם את היכולות המיוחדות לו – "אין אחד מהם דומה לחברו". מסיבה זו, לכל אדם יש תפקיד מיוחד בעולם שרק הוא יכול למלא. יש אחד שיכול לדאוג לרווחת הזולת בדרך מיוחדת, ואחר שיכול לעשות זאת בדרך אחרת. יש אחת שיכולה להרבות אהבה בעולם בצורה ספציפית, ואחרת שתעשה זאת בצורה שונה לחלוטין. יש מי שתפקידו לשמור על החוק, ויש מי שתפקידו להתאים את החוק למציאות. יש אדם שיש לו יכולות לשנות את החברה, ויש אדם שבידו יכולות לשנות רק את עצמו.
ולכן על כל אחד לומר: "בשבילי נברא העולם". אין זו קריאה לטיפוח האגו. להיפך. זוהי קריאה לנטילת אחריות. את מה שאתה יכול לעשות בעולם, אני אינני מסוגל לעשות. את התרומה שלך לאנושות, אני אינני יכול לתרום. העולם מחכה לך, ורק לך, כדי שתעניק לו את מה שרק אתה יכול להעניק.
כעת נבין מדוע השתמשו חכמי התלמוד, כשניסו לתאר את עמידתו של האדם לפני אלוקים בראש השנה, באותם משלים שכולם סובבים סביב אותה נקודה: אחד אחד.
האדם שעומד לדין בראש השנה, צריך לדעת ולהפנים את העובדה שהוא נבחן על מה שהוא, ורק הוא, יכול לעשות. כאשר אנו מצפים לשנה טובה ומאושרת, עלינו להבין שהיא תהיה כזו במידה ואנו אכן נגלה את הכוחות הייחודיים לכל אחד ואחת מאיתנו ונפעל איתם. כאשר אנו עומדים לפני אלוקים בראש השנה ומבקשים שנה טובה, עלינו לזכור שאלוקים מצפה ודורש רק לתרומה הייחודית שאנו יכולים לתרום לעולם.
הרבי רבי זושא מאניפולי מגדולי מנהיגי תנועת החסידות אמר פעם: לא ידרשו ממנו מדוע לא הייתי אברהם אבינו? או מדוע לא הייתי כאחי רבי אלימלך מליז'נסק? ישאלו אותי מדוע לא הייתי רבי זושא, עם היכולת והתכונות שלו. אם הוא אמר כך, מה אנו אזובי הקיר נאמר ביום הדין?
תובנה זו יש בכוחה להרגיע אותנו ולהשרות עלינו שלווה, כי איננו נדרשים לעשות את מה שאין ביכולתנו לעשות, ואיננו נדרשים לחשבון נפש על מה שמחוץ לתחום תפקידנו הייחודי. אך מצד שני תובנה זו מטילה עלינו אחריות מרובה, שכן את מה שאנו אמורים לתרום – אין מי שיעשה עבורנו. יש משהו שמוטל על כל אחד ואחת מאיתנו, ואותו אנו אמורים לעשות בנאמנות ובמסירות.
אם נפנים זאת היטב, נוכל לעמוד לפני אלוקים בראש השנה ולבקש בכנות: "זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים – למענך אלוקים חיים", כדי שנוכל לקיים את שליחותך בעולם הזה!