פרשת ראה תשע"ד

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ –
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בנים אנחנו לה', ולא נתגודד

גם השבוע אנו ממשיכים להאזין למשה רבינו, הנושא את נאום הפרידה בפני עם ישראל, לפני כניסתם אל ארץ ישראל.
נתעכב על פסוק אחד בעל משמעות כפולה, פרטית ולאומית, שיש בו כדי לגרום לנו להביט רחוק, אל מעבר לאופק, אל תקווה גדולה שאנו מייחלים שיום יבוא והיא תתממש בחיינו.
כך אומר משה רבינו לעם ישראל:
"בנים אתם לה' אלהיכם, לא תתגודדו... למת!" (דברים יד, א)

משמעותו הפשוטה של הפסוק עוסקת באדם שאחד מקרוביו הלך לעולמו. אדם זה שרוי בשעה כואבת זו במצב נפשי קשה, הוא שבור ומדוכא, הוא אָבֵל. במצב זה עשוי האדם לנקוט בפעולות שיש בהן נימה של אובדנות. הוא עלול להזיק לעצמו ולשרוט את גופו מתוך יגון כבד.
למרות ההבנה כי בשעה קשה זו האדם אכן שרוי באֵבֶל כבד, רואה התורה לנכון למנוע ממנו להזיק לעצמו. איסור ההתגודדות פירושו הוא איסור לבצע חתכים בגוף האדם מתוך סערה נפשית של תחושת אובדן כבדה.
הנימוק אותו מציעה התורה הוא מפתיע: "בנים אתם לה' אלוהיכם". אם אדם היה חי לעצמו, בעולם מנותק מכל קשר חיצוני, יתכן שהיה מקום להתיר לו לפגוע בעצמו. אך היהודי זכה ליחס אלוקי מיוחד כיחסי אב ובן ועל כן אסור לו לנקוט בפעולה זו גם אם הוא בסערת רגשות.
כמו שאנו דורשים מאדם הפוגע בעצמו שיחשוב גם על הפגיעה הנגרמת למשפחתו. ואם על גופו לא אכפת לו בשעה זו, הרי שהצער של המשפחה שסביבו צריך למנוע ממנו לפגוע בעצמו. באותה מידה, יהודי הפוגע בגופו, פוגע גם באלוקים! ביטוי עז לאותה אחריות מביע התנא רבי מאיר במשנה:
אמר רבי מאיר בשעה שאדם מצטער, שכינה מה אומרת? כביכול קלני מראשי קלני מזרועי(מסכת סנהדרין פרק ו, משנה ה)
כביכול, כאשר אדם מצטער, הוא גורם בכך קלון לאלוקים. כמה חמורים הם הדברים, וכמה אהבה עזה טמונה בהם. הצער שלך, האדם, אינו צער פרטי. הוא צער שנוקב עד התהום ועולה עד המקום הגבוה ביותר. שמור על עצמך, שכן פגיעה בך היא פגיעה באביך אוהבך – אלוקים.
משמעות נוספת למושג "התגודדות" אנו מוצאים בדברי חכמי התלמוד:
לא תתגודדו - לא תעשו אגודות אגודות (תלמוד בבלי מסכת יבמות, דף יג)
כשם שחתך בגוף האדם הפרטי מהווה פגיעה ברצונו ואהבתו של אלוקים, כך גם "חתך" בגוף הלאומי המתבטא במחלוקות, בפילוגים ובשנאה הדדית, יש בו פגיעה חמורה באותם יחסי אב-בן כפי שהם מובעים בפסוק זה.
חילוקי דעות הם תמיד לגיטימיים. בני אדם שונים זה מזה, תרבויות שונות זו מזו, ואך טבעי שיווצר שוני בין דעתו של האחד לדעתו של האחר. וכמו שאמרו חכמינו: כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות. אך למרות הלגיטימיות הזו, ישנה תופעה שאין לה לגיטימיות כלל. זוהי תופעת ה"אגודות אגודות". יש לנו משימה לא קלה, אך הכרחית – לחיות ביחד, למרות חילוקי הדעות. כאשר אנו מוכנים להשלים עם החלוקה לקבוצות ולמגזרים, צומחת מאליה הזרות, העוינות והשנאה.
מכיון שאלו הן התוצאות של הפילוג, אלוקים אינו מוכן להשלים עמהן. האב אינו מוכן להשלים עם העובדה שבניו מסוכסכים. בנים אנחנו לה' אלוקינו, ולכן לא נעשה אגודות אגודות!
תפקידנו הוא לשמור על עצמינו מכל נזק על מנת שלא נפגע באבינו- אלוקים. ולשמור על אחדות העם. השאיפה שלנו היא שכל גווני העם ילמדו להכיר בתרומה של האחר, השונה. שכולנו נוכל  לחיות ביחד!
בחודשיים האחרונים זכינו לראות מחזות מופלאים של אהבת חינם, אשר שטפו את יושבי ארץ ישראל והעולם היהודי כולו, מאז נחטפו שלושת בנינו וביתר שאת במהלך הלחימה ברצועת עזה. מרגש היה לראות ולחוש בכוחה של אהבת החינם שמוטטה חומות, שהעלימה מחלוקות, שהאירה את כל ויכוחי היום יום בקטנותם ובעליבותם.
מכאן, מן הכותל המערבי, שריד בית המקדש אשר חרב בעוונותינו, אני נושא תפילה כי נמשיך לפסוע בדרך אהבת החינם אשר פרצה מתוכנו, הדרך העולה ציון.