יום ירושלים

בתאריך כ"ח באייר בכל שנה אנו חוגגים ברוב עם והדר את יום שחרורה ואיחודה של ירושלים. הסיפור המרתק אודות יום מיוחד זה, המכונה "יום ירושלים", מתחיל עוד ב"מלחמת השחרור". חלק מהמערכה במלחמת השחרור, שפרצה בשנת 1948, הייתה על ירושלים. במהלך הקרבות הקשים נפרץ אומנם המצור על ירושלים, אך העיר העתיקה נפלה בידי הכוחות הירדנים. התוצאה הייתה שבמשך 19 שנה, מאז מלחמת השחרור ועד למלחמת ששת הימים, הייתה ירושלים מחולקת. העיר המערבית הייתה בידי ישראל והעיר המזרחית בידי הממלכה הירדנית, כשבין החלק הירדני לחלק הישראלי הפרידה חומה גבוהה. שלטי אזהרה גדולים שנתלו ברחבי העיר הכריזו כי גבול עובר במקום. גם העיר העתיקה והכותל המערבי, לבה של ירושלים, היו בחלק הירדני, ויהודים לא הורשו להגיע אליהם.
   הרב יצחק אביגדור אורנשטיין הי"ד, שהיה הרב הממונה מטעם היישוב על הכותל המערבי, תיאר בספרו "יומן הכותל המערבי" את הנעשה בכותל ביום שבו הוכרזה על ידי האו"ם חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, עברית וערבית: "במשך היום בקרו בכותל כאלף וחמש מאות איש. בין המתפללים קבוצות נוער דתיות שבאו להתפלל להצלחת הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל". והוא ממשיך: "הקצין הבריטי מר גוטלט, קצין העיר העתיקה, בקר בכותל לפני הצהריים. מסרתי לו על תפלת הרבנים הראשיים לארץ ישראל בכותל ביום השישי". ובהערה נכתב: "בזה תם יומן הכותל... מכאן ואילך לא יכלו יהודים לבקר בכותל ולהתפלל לידו, עד יום כ"ח באייר תשכ"ז...". את המילים האחרונות לא כתב הרב אורנשטיין הי"ד. הוא נפל חלל בקרבות על העיר העתיקה, יחד עם אשתו הרבנית.   
 
   "סיפורה של ירושלים"- מקבל תפנית בשנת 1967, עם פרוץ מלחמת ששת הימים. במהלך המלחמה התקיימו קרבות מפוארים רבים, אך גולת הכותרת במלחמה היא ללא ספק שחרור ירושלים העתיקה שהרטיט כל לב יהודי. חלקי העיר שוחררו במהירות. חטיבת הצנחנים פרצה אל בית הספר לשוטרים בצפון העיר, השתלטה על גבעת התחמושת, התקדמה אל הכביש העולה להר הצופים, והגיעה אל מוזיאון רוקפלר מול החומות. חטיבת הראל כבשה את אזור נבי סמואל ותפסה את הר הצופים. הצנחנים המשיכו להילחם ופנו להר- הזיתים. אחד הטורים פנה מערבה ופרץ לעיר העתיקה דרך שער האריות. במקביל, פרצה החטיבה הירושלמית מכיוון שער האשפות, אך לא הגיעה לכותל אלא לרובע היהודי. לאחר מספר שעות התרחש מאורע היסטורי, כאשר מפקד חטיבת הצנחנים, אלוף משנה מוטה גור, הודיע בקשר כי הר הבית בידינו.
הצנחנים התקרבו אל הכותל המערבי, ונגעו בשריד הקדוש כשבעיניהם דמעות. הם ברכו ברכת "שהחיינו" יחד עם הרב גורן, הרב הצבאי הראשי, שתקע בשופר אל מול אבני הכותל. לב העם היהודי פעם בהתרגשות למראה הכותל המערבי שחיכה איתן לשחרורו. כיסופיו וכמיהתו של עם ישראל למרכזו הרוחני הפכו למציאות.
  לזכר המאורע ההסטורי נקבע יום כ"ח באייר כ"יום ירושלים". מדי שנה עולים המוני בית ישראל לרגל וחוגגים יחדיו את יום שיחרור ואיחוד העיר. כבר בשנת 1968 נקבע "יום ירושלים" בהחלטת ממשלה. לאחר שלושים שנה, בשנת 1998, נחקק "חוק יום ירושלים". ובלשון החוק נכתב: "הכנסת מכריזה בזה על יום כ"ח באייר כעל יום ירושלים שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה וייקרא בשם "יום ירושלים"".
   ברחבי עיר הבירה מתקיימים ביום זה טקסים ונערכות עצרות ותפילות חגיגיות. במרכז החגיגות עומד הכותל המערבי, שריד בית המקדש. המוני חוגגים לבושים חג, בצבעי כחול ולבן, צועדים בשירה ובריקודים אל רחבת הכותל, ומניפים בידיהם דגלי ישראל. הם פוסעים ברחבי העיר, דרך רחובותיה הציוריים וסימטאותיה הצרות של ירושלים, עד לרחבת הכותל. רחבת התפילה מתמלאת  בהמוני בית ישראל שבאים לעמוד מול אבני הכותל, כדי לציין את יום השחרור ולהודות, להלל ולשבח על הטובה והברכה.   
 
   גם השנה נציין בכותל המערבי את יום שחרור ירושלים. בכ"ח באייר (16 במאי 2006) נציין 40 שנים לשחרור העיר. בימים אלו אנו נערכים לעשרות אלפי החוגגים שיעלו לרגל ויצעדו עד לרחבת הכותל. דגלי ישראל נתלו ברחבה, והם מקשטים בחגיגיות את המקום. בימים הקרובים תוקם במה מרכזית ותותקן מערכת הגברה. כמדי שנה, צפויים אישי ציבור רבים להגיע, ולכבד בנוכחותם את הטקס.    
חגיגות יום ירושלים יועברו בשידור חי במצלמות הכותל.