פרשת בהר

בס"ד
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

איזון חברתי-כלכלי – פרשת בהר
בפתיחתה של פרשת השבוע, פרשת 'בהר', ניצבת מצוות השמיטה. מדי שנה שביעית, על החקלאי לנטוש את עבודת השדה, להפקיר את יבולו ולהתייחס אל האדמה כאל רכוש השייך לרבים שאין לו עליה זכויות יתרות.
אלו הם דברי התורה:
כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'.
שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה, ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור. שנת שבתון יהיה לארץ.
והיתה שבת הארץ לכם לאכלה - לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך, ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול.
(ויקרא כה, ב-ז)
מצווה ייחודית זו ההופכת סדרי עולם בכל הקשור לפער בין מעמדות כלכליים שונים, אמנם מתקיימת רק בשנה השביעית, אך מטרתה להשפיע על תפיסתו של האדם אודות רכושו ומצבו הכלכלי גם בשש השנים האחרות.
החקלאי הרגיל להתייחס אל אדמתו כאל מקור השפע והפרנסה, הופך להיות במשך שנה אחת שווה לחלוטין לכל אדם אחר. בשנה זו הוא אורח בשדהו ככל האורחים. הוא אינו מטפח את אדמתו והוא נוטל ממנה יחד עם כל האחרים בשווה.
דומה כי כאן המקום להתבונן ביחסה של היהדות אל צבירת הון ואל הרצון האנושי המביא לכך. ממספר רב של מקורות ניתן ללמוד כי באופן כללי היחס לכלכלה מפותחת המבוססת על הרצון בעושר הוא בהחלט חיובי. לדוגמא, בתקופה שבית המקדש עמד על תילו, היה הכהן הגדול נושא תפילה מיוחדת שנאמרה ברגע השיא של יום הכיפורים, מיד עם צאתו מקודש הקודשים, שהנושא העיקרי שבה הוא הצלחתו הכלכלית של העם (תלמוד ירושלמי, מסכם יומא פרק ה). כמו כן, ידועה אמרתם של חכמי המשנה: "אם אין קמח – אין תורה" (משנה, מסכת אבות פרק ג). אנו יודעים שתפיסתה של היהדות בכל הקשור למעמדות כלכליים רחוקה מאוד מתפיסות קומוניסטיות.
אך לצד זאת, דאגה התורה שהאדם המצליחן לא יראה את עצמו כבעל זכויות יתר על פני כלל החברה, ובפרט לא על פני החלקים החלשים שבה. את האיזון המתבקש יצרה התורה – בין השאר - באמצעות מצוות השמיטה. כאשר בכל שנה שביעית אין כל משמעות מעשית להיותו של האדם בעל נכסים רבים, ובעולם העתיק עיקר הנכסים הקיימים הושגו באמצעות עבודות הקרקע. דבר זה משפיע על החברה כולה גם בששת השנים האחרות. כאשר בכל שנה שביעית העני והעשיר ממתינים באותו תור, זה משנה את תפיסתו של העשיר, כמו גם את תפיסתו של העני.
בכל פעם מחדש, מדהים לגלות כיצד התורה שנכתבה לפני למעלה משלושת אלפים שנה, עסקה בערכים שהעולם המערבי גילה רק במאות האחרונות, ואף יצרה מערכת חברתית-כלכלית שטיפלה בבעיות החברתיות הנוצרות באופן טבעי כתוצאה מהפערים הכלכליים.
השנה הבאה, שנת תשע"ה, היא שנת שמיטה. לחקלאים העוסקים ומתפרנסים מעבודות הקרקע יש צורך בהנחיות מיוחדות כיצד לקיים בימינו את מצוות השמיטה. עבור מי שאינו עוסק בחקלאות – ורובנו כך – יש לפעמים משמעות מעשית ביחס לדרכי הטיפול בגינות פרטיות וכדומה. הרבנות הראשית, כמו גם הרבנים המקומיים בכל ישוב ועיר, עוסקים בכך וניתן להסתייע בהדרכה ובייעוץ.
אך גם עבור מי שלמצוות השמיטה אין כל משמעות מעשית בחיי היום יום, עדיין יש למצווה זו משמעות ערכית רבה על היחס שלנו לעושר, לעוני, לפערים חברתיים ובכלל – על היחס לזולת ולמעמדו הכלכלי.