פרשת אמור

בס"ד
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

היהודי כשגריר –פרשת אמור
פרשת 'אמור' שנקרא השבת מבקשת להעניק לכל אחד מאתנו תפקיד מיוחד: שגריר של אלוקים. בעצם אין כאן תפקיד חדש, אלא תזכורת למלא באופן הנכון את מה שאנו עושים בין כה וכה, לעיתים בעל-כרחנו, ולהיות שגרירים נאמנים. בשפה המקובלת בתלמוד, המילוי הנכון של תפקיד זה מכונה "קידוש השם", ואילו מעילה בייצוג הנכון מכונה "חילול השם".
ובכן, אם השורות הקודמות נראו ככתב חידה, הנה פתרונה. כך אומר אלוקים בתורה:
ולא תחללו את שם קדשי
(ויקרא כב, לב)
מהו "חילול השם"? שאלה זו נשאלה על ידי חכמי התלמוד, וזכתה למענה מפורט:
היכי דמי [=כיצד] חילול השם? כדתניא [=כמו ששנינו]: ואהבת את ה' אלוקיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? "אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה... פלוני שלמד תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו!"... אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? "אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערים דרכיו!"
(תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו)
התלמוד מתאר דמות של אדם שקרא, שנה ושימש תלמידי חכמים, אך יחסיו החברתיים לקויים, דבר המתבטא ב"אין משאו ומתנו באמונה ואין דיבורו בנחת עם הבריות". אדם כזה עושה "חילול השם". לעומתו מציב התלמוד דמות של אדם הלומד תורה וגם יחסיו החברתיים תקינים, ובכך הוא גורם ל"קידוש השם".
המושגים "קידוש השם" ו"חילול השם", מתייחסים לרושם אותו מותיר האדם על הסביבה. האדם, כל אדם, מותיר רושם כלשהו על האנשים שסביבו, ואת הרושם הזה מייחסת הסביבה באופן טבעי, אל התרבות והחברה שבה גדל והתחנך האדם. בדרך זו האדם הוא שגריר של המקום ממנו הוא בא. וכשמדובר ביהודי – הוא שגריר של העם היהודי כולו ושל הדת היהודית.
אותו יהודי ש"משאו ומתנו בנחת עם הבריות" והוא מותיר רושם חיובי על סביבתו, מלמד באופן עקיף על טיב חינוכו ועל הערכים החיוביים הקיימים ביהדות. ואם חלילה, הרושם שהוא מותיר על סביבתו הוא שלילי, הוא גורם לאנשים שסביבו להסיק שכנראה היהדות היא דרך שלילית שמגדלת אנשים לא ערכיים ולא מוסריים.
למען האמת, תפקיד זה אינו ניתן לבחירה. מרגע שעובדת שייכותנו לעם היהודי ידועה לסביבה, אנו משמשים כשגרירים של היהדות, לטוב ולמוטב. התנהגותנו משפיעה על יחסם של האנשים שסביבנו והם לומדים ממנה על העם היהודי כולו, לפעמים באופן בלתי מודע.
מציאות זו המטילה עלינו אחריות, אינה קיימת רק כאשר אנו שוהים בסביבה שאינה יהודית. אדרבה, גם כאשר אנו בין יהודים אנו שגרירים. כל אחד מאתנו יוצר רושם מסוים המביא את האחרים למחשבות ולהגיגים על טיב חינוכו. האחריות שלנו, כבני אדם וכיהודים, היא כפולה. עלינו להתנהג בדרך נאותה הן מצד החובה האנושית המוסרית והן מצד התפקיד המייצג שבידינו.
לאחר שהתוועדנו לתפקיד אחראי זה, לא נותר אלא לאחל לכולנו: בהצלחה!