שבת חול המועד פסח ה'תשע"ד

בס"ד
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

שבת לכל אחד – שבת חול המועד פסח – תשע"ד
השבת הקרובה מכונה בשם המורכב "שבת חול-המועד פסח". זאת מפני ששבת זו היא אחד מימי "חול המועד" של חג הפסח. לקראת שבת זו נבדוק האם קיים קשר מהותי בין השבת ובין חג הפסח, או שאך מקרי הוא שאחד מימי החג הוא יום השבת.
התשובה לשאלה זו ידועה לכל אדם העורך קידוש בליל שבת, בו אנו אומרים שהשבת היא "זכר ליציאת מצרים". ואכן, אחד הטעמים אותם מעניקה התורה למצוות השביתה בשבת הוא הטעם הבא:
ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלוהיך. לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך, למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלוהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על כן ציוך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת
(דברים ה, יג-טו)
פרשנים רבים עמלו כדי להסביר את הקשר בין יום השבת ובין יציאת מצרים. אנו נפנה למילותיהם הקצרות של חכמי המדרש:
וזכרת כי עבד היית במצרים - והוציאך הקדוש ברוך הוא משם למנוחה, לכך ינוח עבדך ואמתך.
בנקודה זו עלינו לחזור אל יציאת מצרים, האירוע המכונן של העם היהודי המתבטא במצוות רבות ובפרט בחג הפסח, ולהתעמק במשמעותו של אירוע זה.
העם שחי מאות בשנים תחת שלטון זר ומנוכר, שלטון שדאג להשפיל את הזרים ולעשותם לעבדים נטולי זכויות, שלטון שהתעמר באדם חסר המעמד האזרחי והכלכלי, יוצא לחירות בשרשרת אירועים מופלאים עליהם סיפרנו בליל הסדר: עשר המכות, אכילת קרבן הפסח ולאחר מכן קריעת ים סוף וטביעת המצריים לעיני עבדיהם מהעבר הקרוב.
חירות זו לה זכה העם היהודי, היוותה בשורה נדירה בעולם העתיק, ובשורה זו ממשיכה להשפיע עד דורנו אנו. העובדה שעם מושפל ומשועבד זכה להרים את ראשו ולצאת לחירות מוחלטת, היה בה – ועדיין יש בה - כדי לבשר לדורות את בשורת החירות ושוויון הזכויות.
בשורה זו השפיעה בתהליך הדרגתי כמעט על כל העולם, ובוודאי על התרבות המערבית, אך אין ספק שהיא מחייבת בעיקר אותנו, בני העם היהודי.
אדם שבתודעתו טבועה יציאת מצרים, אינו יכול לשעבד את הזולת. עם שהבסיס לקיומו הוא היציאה מעבדות לחירות, אינו מסוגל להפוך את הזר לנטול זכויות. אפילו בתקופה שעבדות נחשבה לתופעה לגיטימית, היה עם אחד שעבדיו זכו ליום מנוחה שבועי, אצל אותו עם שבזיכרונו הלאומי קיים ערך החירות, זהו העם היהודי.
ביום השבת זוכה כל אדם למנוחה. מנוחה זו, שבתקופות קדומות נחשבה בעיני עמים אחרים כביטוי של עצלות ובטלה, אינה אלא ביטוי נהדר של ערך החירות הפונה ומדבר אל כל אדם באשר הוא.
מיציאת מצרים למדנו כי אין אדם נטול זכויות, ואין אדם שאינו זכאי למנוחה. אם יש מי שנוטל מהאדם את יום המנוחה המגיע לו, הרי שהוא מביע בכך יחס של חוסר כבוד כלפי הזולת, כאילו אין לו את הזכות למנוחה מעבודתו.
ערך זה אותו הסיקה התורה מאירועי יציאת מצרים, ליווה את העם היהודי בכל מקום אליו התגלגל, ושימר את רמתו המוסרית של העם. בכך צדק מי שאמר כי "יותר משעם ישראל שמרו על השבת, שמרה השבת אותם", מפני ששמירת השבת ללא כל הפליה בין אדון לעבד ובין אזרח לגר, הייתה קוד מוסרי ששמר תמיד על העם היהודי שיישאר עם העוסק בערכים גבוהים ושואף להתנהג לפיהם.
כאמור, שבת זו היא "שבת חול-המועד פסח". אין כמו שבת החלה בתוך ימי הפסח בכדי להחזיר אותנו אל תודעת היציאה מעבדות לחירות והפנמת היופי הקיים בשבת ובשמירה עליה.