פרשת תזריע ה'תשע"ד

בס"ד                                                                                                                         
פרשת תזריע

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

מי זכאי להיות בחברה?
בפרשת השבוע אנו לומדים על מחלה קשה, מחלת ה'צרעת', שהתורה מציעה לה דרך טיפול ייחודית. במקום ללכת לרופא ולקבל משחה מתאימה, על המצורע לפנות אל הכהן ששולח אותו לבידוד עד שהמחלה תחלוף.
דרך טיפול כזו איננו מוצאים לכל מחלה אחרת. באופן נורמלי, אדם שלוקה במחלה כלשהי, עליו לפנות לטיפול בדרך הרגילה, כלומר טיפול רפואי בהתאם להוראות מומחה רפואי. מדוע, אם כן, דווקא ביחס למחלת הצרעת מפנה התורה את החולה אל הכהן?
מה עוד, שאופן הטיפול של הכהן נראה בלתי יעיל לחלוטין. הוא אינו מעניק למצורע כל עצה כיצד לטפל במחלתו, אלא שולח אותו לבידוד, וזהו. המחלה – לכאורה – תחלוף מאליה. מה תורם הבידוד להחלמת המצורע?
בשני מקומות אנו מוצאים בתורה סיפורים על בני אדם שלקו בצרעת, ובשני הסיפורים זו הייתה תוצאה ישירה של דיבור בלתי הולם על בני אדם אחרים.
הסיפור הראשון התרחש עם משה רבינו. כאשר הורה לו אלוקים ללכת למצרים ולהוציא לחופשי את עם ישראל, לא רצה משה ללכת וניסה להסיר מעליו את העול הכבד של הנהגת העם, כשהוא משתמש בטענה שהעם לא יאמין לו ולא יקבל את מנהיגותו. התוצאה הישירה של טענה זו הייתה: "והנה ידו מצורעת כשלג" (שמות ד, א-ו).
הסיפור השני התרחש עם מרים, אחותו של משה. היה זה כאשר הסתודדה מרים עם אהרן אחיה, ואמרה בפניו דברי ביקורת על משה. גם שם, התוצאה לא איחרה מלהגיע: "והנה מרים מצורעת כשלג" (במדבר יב, א-י).
משני סיפורים אלו הסיקו חכמי ישראל כי מחלת הצרעת המקראית אינה תופעה פיזית רגילה, אלא היא מהווה איתות עבור האדם שלוקה בדיבור שלילי כלפי הזולת. היו גם מן החכמים שדרשו את המילה "מצורע" ואמרו שהיא רומזת לתופעה של "מוציא שם רע".
לאחר תובנה זו, ניתן להבין מדוע המצורע מופנה אל הכהן ולא אל הרופא, שהרי הבעיה שגרמה למחלה אינה גופנית אלא נפשית-רוחנית, והטיפול נדרש להיות בהתאם לבעיה . כשעל פתרונה עוסק הכהן: הדרכה רוחנית וערכית.
ואכן, הטיפול אותו מעניק הכהן למצורע הוא ייחודי ועוסק בתחום הספציפי של הבעיה. הכהן שולח את המצורע לבידוד. על המצורע לשבת לבדו שבוע ימים, ולפעמים אף יותר, כשבתקופה זו אסור לו לפגוש בכל אדם אחר. מהי משמעות הבידוד וכיצד הוא עוזר לצרעת לחלוף?
האדם הינו יצור חברתי. לחיים בתוך חברה יש מעלות רבות, כשהגדולה שבהם היא שבכך אנו יכולים להעניק לזולת ולהפוך לאנשים מוסריים וטובים יותר. אך כמו בכל דבר טוב, ניתן לנצל אותו גם לשלילה. אדם שרגיל לדבר לשון הרע, להשמיץ, להכפיש ולגלות את חסרונות הזולת, משתמש במציאות החברתית על מנת לקלקל. אדם כזה – מגלה לנו התורה – אינו ראוי ליהנות מהזכויות של חברה תקינה.
שב לבדך, אומרת התורה למצורע, שבוע, אולי גם שבועיים, ונסה לחיות לבד. האם זה קל? האם זה נחמד? האם טוב לך יותר ללא חברים? עשה לעצמך סדנא אישית ובחן את עצמך האם לא את זה בדיוק גרמת כשדיברת לשון הרע על האחר. האם בדיבוריך השליליים לא פוררת את החברה, לא סכסכת בין אדם לחברו, בין איש לאשתו, בין אחים?
לאחר תקופה קצרה של חשבון נפש אישי, יגיע המצורע למסקנה כי חיים בודדים הם לא נעימים, ויבין כי באמצעות דיבורים שליליים הוא גורם לאנשים בדידות, הורס את קשריהם החברתיים ומאמלל אותם. כשהוא יחליט להשתנות ולנצל את כישוריו החברתיים לעשייה טובה ומועילה, תחלוף לה הצרעת והוא יוכל לשוב ולהתערות בין בני אדם, והפעם כאדם בוגר יותר המבין את תפקידו האנושי והמוסרי בתוך החברה.