פורים ה'תשע"ד

בס"ד

המצפון של העולם - פורים

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בחג הפורים אנו חוגגים את נס הצלתו של העם היהודי מרצח-עם שתוכנן כנגדו, לפני כ-2,300 שנים. סיפור נס חג הפורים התחולל בתקופת חזרת העם לארץ ישראל לאחר הגלות הראשונה שנמשכה 70 שנה. המן, שהיה שר חשוב באימפריה הפרסית ויועץ של המלך אחשוורוש כעס על מרדכי היהודי, שהיה מנהיג העם היהודי באותה תקופה, בעקבות סירובו של האחרון להשתחוות לפניו, כשהוא חולף על פניו. בשל כך חיפש כיצד לנקום בעם היהודי וקיבל רשות מהמלך אחשוורוש לפעול כנגד היהודים, כרצונו. הוא החליט להרוג את כל היהודים ביום אחד, וכבר שלח שליחים לכל האימפריה הפרסית בהוראה מלכותית להרוג את היהודים המתגוררים בכל רחבי האימפריה.
בצירוף מקרים מפתיע, מונתה אסתר-אחייניתו של מרדכי, למלכת פרס, והיא סיכלה בתבונה את זממו של המן. המן ובניו נתלו על העץ שהכינו עבור תליית מרדכי, מרדכי מונה לשר במלכות פרס והיהודים קיבלו רשות מהמלך אחשוורוש להתגונן בפני אויביהם. צמד המילים הלקוח ממגילת אסתר "ונהפוך הוא" – מסמל את המהפך שחל במעמד היהודים, מכאלו שדמם הותר לעם שרשאי להגן על עצמו ולהיפרע מאויביו.
תקציר זה הוא תמציתו של סיפור המגילה אותה קורא העם היהודי בחג הפורים, בערב ובבוקר, למעלה מאלפיים שנים. אך מעניין לגלות כי בעבר היו חוקרים נחשבים שטענו כי לא ייתכן שמדובר בסיפור היסטורי מהימן. היה זה אחד מראשוני חוקרי המקרא, פרופ' יוליוס ולהאוזן הגרמני, שטען כי אי אפשר להעלות על הדעת רעיון כה מופרך של השמדת עם ללא כל מניע הגיוני. כמה אירוני וכמה מצער שעשרות שנים ספורות הפרידו בין טענתו ובין השואה האיומה שהכחידה שליש מעמנו ובוצעה על ידי העם הגרמני.
אך טענתו היא אכן טענה שראויה להישמע. מה חשב המן? האם ניתן להציע חוק רשמי שיביא להשמדת עם שלם, גברים נשים וטף, רק בגלל היותם יהודים? אנו יודעים שזה אפשרי, שהרי זה אירע אך לפני שבעים שנה, אבל כיצד זה יתכן? איך בן אנוש מסוגל להגות רעיון כה מעוות?
דומה כי ההסבר לכך הינו המעמד המיוחד של העם היהודי בקרב האומות האחרות. קיימת בעולם כולו איזו ציפייה בלתי מוסברת מהעם היהודי, שינהג באופן אחר, מרומם יותר, נעלה ומוסרי יותר. יש איזו סיבה עלומה שמחמתה ניצב העם היהודי תמיד ב"פוקוס". בכל מקום אליו יגיע יהודי, הוא יזכה ליחס מיוחד, לעיתים מפלה ולעיתים מיטיב, אך תמיד מיוחד.
מעמד זה יוצר מחויבות. יחד עם העובדה שמצפים מאיתנו ליותר, אנו גם מהווים תמרור ערכי לעולם כולו. כאשר קיים עם שזוכה לציפייה נעלה יותר, הוא – בעצם קיומו – תובע מהעולם כולו להיות נעלה יותר. בצדק טענו אויבינו המרים ביותר, כי כל עוד קיים העם היהודי, לא יכול אף אדם לעשות עוול בלי לחוש נקיפת מצפון כלשהי.
כאשר המצפון מציק, קיימות שתי דרכים להתמודד איתו. הדרך האחת היא להקשיב לו, ואולי גם לציית לקול הצדק העולה ממנו: והדרך השנייה היא למחוק אותו, להדחיק, לדרוס ולהעלים את קולו.
בעמדה זו ניצב המן לפני 2300 שנים; בעמדה זו ניצב היטלר ימ"ש לפני עשרות שנים; ובאותה עמדה ניצבים אויבינו מכל העמים ומכל הדורות. מאז הפכנו לעם, מאז הוצבנו כתמרור ערכי אל מול העולם כולו, בחרו בני אדם שונים באחת משתי הדרכים. יש שבחרו ללמוד מהעם היהודי, להכיר את ערכיו ולרכוש את חלקם; ויש שבחרו – למרבה הצער – להשמיד אותנו.
חג הפורים מזכיר לנו כי אין לנו את הזכות, וגם לא את היכולת, להתעלם מהעובדה ההיסטורית – הקיימת גם בימינו – כי אנו נושאים בגאון את ערכי היהדות, ושואפים להיות אור לגויים.
כשנפנים את זה, ונהיה מוכנים לשאת את המשא המשמעותי של ערכי היהדות – נזכה לשמחת פורים פנימית שתפרוץ גם החוצה ותשפיע על האנושות כולה.
פורים שמח!