פרשת בשלח

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

לחם מן השמים – פרשת בשלח
עם ישראל שלפני מספר ימים שוחרר באורח פלאי מהעבדות ויצא ממצרים, חצה את ים סוף והגיע ל...מדבר! כפי שכולנו יודעים, אין אפשרות להתקיים במדבר בדרך טבעית. המדבר הצחיח נטול מקורות מים, ואף צמחים ראויים למאכל כמעט שאין בו. העם נתקל בבעיה קשה ופונה למשה רבינו בתלונה:
מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים... כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב
(שמות טז, ג)
התשובה האלוקית למצוקה הקיומית של העם אינה מאחרת מלהגיע:
ויאמר ה' אל משה: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים
(שם שם, ד)
ואכן, הפלא התרחש! מדי יום ירד 'מן' מן השמים, ממנו ניזון העם במשך ארבעים שנות שהותו במדבר, עד כניסתו לארץ המובטחת, ארץ ישראל.
בשולי אירוע מדהים זה אנו קוראים על הוראה מעניינת שקיבל משה רבינו מאלוקים:
ויאמר משה: זה הדבר אשר צוה ה': מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם, למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים. ויאמר משה אל אהרן: קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן, והנח אתו לפני ה' למשמרת לדורותיכם, כאשר צוה ה' אל משה. ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת
(שם שם, לב-לד)
צנצנת זו שבתוכה מעט מן, הונחה על ידי אהרן ב'קודש הקודשים', החלק הקדוש ביותר בתוך המשכן, בסמוך לארון הברית שבתוכו הונחו שני לוחות הברית שניתנו למשה בהר סיני. לאחר שנים רבות, כשבנה שלמה המלך את בית המקדש בירושלים, הוא העביר לתוכו את ארון הברית יחד עם אותה צנצנת היסטורית.
וכל זה מדוע? – "למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר"!
מדוע זה חשוב? מה הסיבה שעלינו לזכור את הפלא הגדול הזה שאירע במדבר – ירידת אוכל מן השמים? מה הוא תורם לנו אלפי שנים לאחר התרחשותו?
חכמים מספרים לנו על שימוש שנעשה על ידי ירמיהו הנביא באותה צנצנת, כשמונה מאות וחמישים שנה לאחר שהונחה בקודש הקודשים:
בשעה שאמר ירמיהו לישראל: "מפני מה אין אתם עוסקים בתורה?", אמרו לו: "במה נתפרנס?". באותה שעה הוציא להם צלוחית של מן ואמר להם: אבותיכם שהיו עוסקים בתורה, ראו במה נתפרנסו! אף אתם, אם תעסקו בתורה - הקדוש ברוך הוא יפרנסכם!
(מכילתא לפרשת בשלח)
מה הייתה כוונתו של ירמיהו בדבריו? האם הוא באמת רצה שבני אדם יפסיקו לעבוד לפרנסתם ויסתמכו על לחם שירד מן השמים? התורה עצמה מלאה בתיאורים, הוראות והדרכות לאדם העובד, כך שבלתי אפשרי לומר שהדרך הנכונה היא לשבת ולהמתין ל'מן' שיגיע במפתיע.
ירמיהו הנביא פנה אל בני דורו בשאלה: "לאחר יום עבודה עמוס, מדוע אינכם מקדישים זמן ללימוד תורה יומי?". היהודים איתם הוא שוחח השיבו לו, שאת הזמן היקר הזה, אותו הוא מבקש להקדיש ללימוד תורה, הם מעדיפים להשקיע בשעה נוספת של עבודה. טענה הגיונית, לכאורה.
אך ירמיהו הוציא להם את צנצנת המן השמורה בקודש הקודשים והזכיר להם את הפלא הגדול של ירידת המן משמים בשנות שהותו של עם ישראל במדבר. בכך הוא ביקש להוכיח להם כי גם כאשר איננו במדבר, ויש לנו אפשרות לעבוד ולהתפרנס בכבוד, עדיין לא אנחנו מביאים לעצמנו את הפרנסה. עובדה היא שבני אדם רבים טורחים ימים ארוכים ומנסים להרוויח את לחמם בכבוד, ואינם מצליחים. לעומתם, רבים אחרים מצליחים בעבודתם. תופעה זו מלמדת אותנו שאכן, אנו עובדים ומנסים להצליח, אך ההצלחה איננה בידינו. היא תלויה בגורמים רבים שאינם בשליטתנו.
איך, אם כן, נוכל להגיע אל ההצלחה המיוחלת? אם נקדיש מדי יום לפחות מעט זמן גם ללימוד תורה ולהתבוננות אישית ומקדמת – בכך נזכה לקבל יחס מיוחד של אנשים הסמוכים אל שולחנו של אלוקים, ואז ודאי שנראה ברכה בעמלנו!