פרשת וארא

בס"ד
הרב שמואל רבינוביץ-
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

לראות את האור בקצה המנהרה
בפרשת השבוע אנו פוגשים את משה רבינו המופיע במצרים ופונה אל עם ישראל, עם העבדים המשועבד בעבודת פרך, כשבפיו בשורה מפתיעה הנאמרת על ידו בשמו של אלוקים:
אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סיבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם לי לעם... והבאתי אתכם אל הארץ... ונתתי אותה לכם
(שמות ו, ו-ח)
ננסה לצייר בליבנו את הסיטואציה. עומד לו יהודי ועוסק בעבודה קשה כשעל גביו ניצב מפקח מצרי הרודה בו, מתעלל בו ומכה אותו בכל הזדמנות. כך הוא חי יום אחר יום במשך שנים ארוכות. אותו יהודי אומלל אינו מכיר מציאות שונה מזו. גם אביו וסבו היו עבדים במצרים. לפתע מופיע אדם זר, אמנם נולד במצרים אך חי כל חייו במדינה רחוקה, ומודיע לו כי בקרוב הוא וכל העם עומדים לצאת לחירות, להיגאל, לצאת ממצרים ולזכות במדינה עצמאית.
האם קיימת בשורה משמחת יותר מזו? בימינו היו מכנים בשורה מעין זו כ"אור בקצה המנהרה". יש לנו עתיד – מתחיל היהודי להרהר בלבו - יש תקוה לעם המושפל, קיימת הבטחה אלוקית שהסיוט הזה עומד להסתיים.
ולמרבה ההפתעה העם היהודי אינו מקבל את הבשורה בשמחה. הוא כלל אינו מאזין לדברי משה. מדוע? הלא טבעו של האדם להיאחז בחבל המושט אליו כדי להוציאו מהמצוקה בה הוא שרוי. על שאלה זו עמדו חכמים במדרש בלשונם הציורית:
רבי יהודה בן בתירא אומר: וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? נולד לך בן זכר, רבך מוציאך לחירות, ואינו שמח? אם כן למה נאמר "ולא שמעו אל משה"?
(מכילתא, פרשה ה)
כאשר נקרא היטב את הפסוק, נבחין כי התורה מתייחסת לסיבה שהביאה את העם להתעלם מהבשורה הנפלאה עליה הכריז משה:
וידבר משה כן אל בני ישראל, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה
(שמות ו, ט)
במילים קצרות אלו חושפת אותנו התורה לעומקה של ההשפלה אותה חווה העם במצרים, לעוצמתה השלילית של העבדות. העם היה נתון בתוך 'חור שחור' איום כל כך, עד שלא נותר לו פנאי נפשי לקבל את בשורת הגאולה. היהודי שאליו פנה משה וסיפר לו על ההבטחה האלוקית של השחרור הפטיר כלפי משה ברוגז "מה אתה מדבר איתי על שחרור? יש לי עוד עבודה להספיק היום, אם לא אסיים את עבודתי אני עלול להיענש".
עד כדי כך היה מצבו של העם היהודי קשה. החושך שרר בעוצמה רבה כל כך עד שגם כאשר נגלה האור בקצה המנהרה העדיפו העבדים האומללים לעצום את עיניהם ולהישאר בחושך. לא בכדי מצבם של ישראל הוגדר אז בפי חכמינו כשרויים במ"ט שערי טומאה, עד שכמעט הגיעו לתחתית התהום הרוחנית.
לעיתים נדמה שכל אחד מאתנו שרוי במנהרה מעין זו. האחד טרוד בבעיות בריאותיות, האחרת שקועה בקשיים כלכליים, השלישי עסוק בחיפוש אחר זוגיות מאושרת. החיים ממלאים אותנו בקשיים ואתגרים שאנו עלולים להשקיע בהם את כל אישיותינו, וגם כאשר אנו מגלים שקיים באופק פתרון כלשהו אנו מתקשים לקבל אותו כדבר ממשי, כעובדה שעתידה להתרחש.
כאן נמצא תפקידה של האמונה. אדם מאמין, המכיר בכך שהעולם כולו, החל מתנועת השמש, הירח והכוכבים, ועד השאלה האם היום הזה יהיה עבורי שמח או עצוב – הכל מנוהל על ידי יד מכוונת, על ידי אלוקים הרוצה בטוב ומעניק לנו את הזכות לבחור בטוב, אדם כזה רוכש יכולת נפשית להאמין שאכן, יום אחד עוד יהיה טוב. הקשיים עתידים להיפתר, הבעיות עשויות להסתלק, ועתיד ורוד ומבטיח עשוי להגיע לכל אחד מאיתנו – אם רק נאמין שהוא יגיע.