פרשת "מקץ" התשע"ד

אמונה וענווה לאורך כל הדרך
בפרשת השבוע, פרשת מקץ, אנו קוראים על מהפך פתאומי בחייו של יוסף. לאחר שהושלך לכלא המצרי בעקבות עלילה שפלה ושהה בו שתים עשרה שנים, לפתע הוא מוצא מבור הכלא, נלקח לתספורת כראוי לאדם מכובד, מולבש בבגדים חדשים ומתייצב לפני מלך מצרים, פרעה.
כיצד קרה המהפך? פרעה חולם חלום מוזר והוא מחפש פיתרון לחלומו. לאחר שנואש מפותרי החלומות המצריים מספר לו אחד משריו על עבד עברי המושלך בכלא המצרי ומומחיותו בפיתרון חלומות ידועה לבאי הכלא. פרעה מצווה להביאו בדחיפות לפניו ומבקש ממנו את פיתרון החלום.
נתאר לעצמנו את הסיטואציה המרגשת. במצרים העתיקה, עבד זר הוא אדם חסר זכויות אנושיות מינימאליות. עבד המואשם בבגידה באדוניו הוא האדם האחרון שיש לו סיכוי כלשהו לצאת אי פעם מהכלא ולראות שוב את אור השמש. והנה, הבלתי יאמן מתרחש, ויוסף ניצב כבן חורין מושלם, בפני המלך האגדי- פרעה, בכבודו ובעצמו.
לא יכולה להיות ליוסף הזדמנות מוצלחת יותר לצאת לחופשי. אך טבעי לצפות מיוסף שיפגין בפני פרעה, לפחות בהזדמנות נדירה זו, את כישרונותיו וחכמתו. אך יוסף מגיב לפרעה בצורה שונה מהצפוי:
ויען יוסף את פרעה לאמר: בלעדי! אלוקים יענה את שלום פרעה!
(בראשית מא, טז)
יוסף אינו נוטל את הקרדיט לעצמו. הוא אינו מנכס לעצמו את חכמתו ויכולותיו המיוחדות. הוא ממהר לציין בפני פרעה שאין לו כלום מעצמו, וכל חכמתו היא מתנת האלוקים.
גם כאשר מבחין פוטיפר, אדוניו המצרי של יוסף, בהצלחתו המרובה של יוסף, אין יוסף מנסה לנכס הצלחה זו לעצמו ובכך להשיג מעמד מכובד יותר בבית אדוניו, אלא "שם שמים שגור בפיו" והוא מייחס את כל הצלחתו לסיוע האלוקי שהוא זוכה לו. גם בניכר, בגלות, בשפל העבדות – יוסף מבין שאלוקים איתו, שומר עליו ועוזר לו.
באמירה זו של יוסף בפני פרעה מלך מצרים, יש גאווה גדולה באמונה היהודית, זקיפות קומה שאינה לוקחת בחשבון שיקולים אישיים, ויחד עם זאת ענווה עוצמתית, ענווה שמתבטאת בהצהרה "אין לי כלום משלי – הכל מתנת האלוקים!".
אך יותר מכל יש באמירה זו סיכון. האם אנו מסוגלים להבין איזה סיכון נוטל יוסף באמירה זו? פרעה, עובד האלילים הפגאני שאינו מכיר כלל באלוקי אברהם, מסוגל לשולחו בהינף יד בחזרה אל הכלא, במקרה הטוב, או לעמוד התליה במקרה הפחות טוב.
אנו מגלים בדבריו אלו של יוסף את כושר העמידה האמיץ, שמאפיין את העם היהודי לדורותיו. מול סכנות, מול איומים או הבטחות, עמדו יהודים בכל הדורות באומץ והצהירו על אמונתם באלוקים ובערכי המוסר, הצדק והיושר אותם מנחילה לנו התורה.
חשבונות של רווח או הפסד מאבדים מערכם כאשר ניצבת בפני יוסף ההזדמנות להצהיר על אמונתו. יוסף מודע למה שהוא עלול להרוויח אם פרעה יתרשם מחכמתו, הוא מודע גם למה שהוא עלול להפסיד אם פרעה לא יתפעל ממנו. אך יוסף בוחר בדרך אמיצה, דרך של גיבורים.
והוא אינו מפסיד. פרעה מקבל את עצותיו וממנה אותו לתפקיד המכובד ביותר במצרים: משנה למלך!
כי טבעו של אדם שהוא מתפעל דווקא ממי שאינו מנכס לעצמו יכולות וכישרונות מיוחדים, אלא מצטנע ומותיר את הקרדיט למי שהביא לו את החכמה: האלוקים. דווקא מאדם כזה מתפעלת הסביבה ומגיבה כפי שהגיב פרעה ליוסף: "אין נבון וחכם כמוך"!