פרשת וישב התשע"ד

בס"ד
פרשת "וישב"
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל והמקומות הקדושים

האדם ותוכניותיו
בפרשה אותה נשמע השבוע בבית הכנסת, פרשת וישב, אנו קוראים סיפור דרמטי עתיר פרטים, שבכוחו ללמד אותנו לקח רב על ביטחונו של האדם בתוכניותיו, ועל הדרך שבה אלוקים מנהל את ההיסטוריה על ידי מעשי האדם – אך לא בהכרח בהתאם לתוכניותיו של האדם.
אנו קוראים על שנים עשר האחים, בניו של יעקב אבינו, ועל היחס החם והמועדף אותו מקבל יוסף, מצעירי האחים, מאת יעקב אביו. פרט זה לבדו מספיק כדי לעורר כלפיו את קנאת אחיו. בנוסף לכך, לוחש יוסף באוזני יעקב אביו שמועות שליליות על אחיו, ובעיקר מעורר יוסף באחיו שנאה כלפיו כאשר הוא מספר להם על שני חלומות שחלם, שמשמעותם היא, שהוא עתיד למלוך על אחיו והם יכרעו ברך לפניו.
היחס המועדף, הוצאת הדיבה והחלומות המלכותיים, מביאים את אחיו לידי החלטה קשה: יש לסלק את הנער "בעל החלומות" מן האזור. בתחילה הם זוממים להורגו, אך לאחר התדיינות ביניהם הם מחליטים להשליכו לבור, ולבסוף הוא נמכר לשיירת סוחרים זרים, הנוטלים אותו עימהם לארצם ובכך הם מבקשים שייגנז החלום ותימוג ההעדפה של יוסף על פני אחיו.
התורה אינה מעלימה את הסיפור הקשה הזה. היא מספרת אותו בהרחבה על מנת שנלמד ממנו אורחות חיים ודרכי התנהגות ישרה.
האם האחים מצליחים בזממם? בתחילה נראה שכן. הסוחרים הזרים נוטלים עימהם את יוסף ומוכרים אותו לשר מצרי. יוסף, העבד העברי, מתגלה כמצליחן בכל הקשור לניהול בית אדוניו. אך בעקבות עלילה שפלה ונבזית הוא מושלך אל הכלא המצרי ושם הוא מבלה שנים ארוכות.
יוסף, הבן המועדף בעל חלומות המלכות, זרוק אי שם בכלא זר כאשר איש אינו מתעניין בגורלו. אביו בטוח שהוא מת בנסיבות עלומות. לא מתנהל משא ומתן כלשהו לשחרורו, ועתידו נראה שחור יותר מתמיד. מצבו מזכיר ביטוי תלמודי "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", כלומר, נפילה מהר גבוה לבור עמוק. אין ספק, מצב עגום במיוחד.
אך לקראת סוף הפרשה מסתמנת תפנית בסיפור העצוב הזה. פרעה, מלך מצרים, משליך בעקבות קפריזה רגעית שניים משריו אל הכלא. שם הם חולמים חלומות מוזרים ומחפשים להם פתרונות, ומי מתגלה כפותר חלומות מעולה? העבד הזר והאומלל, יוסף.
בשלב זה נגמרת הפרשה ומותירה אותנו במתח לקראת המשך הסיפור, אך אנו נגלה בקצרה את סופו ונפיק ממנו לקחים לחיינו, כאן ועכשיו.
המשך הסיפור הוא שלאחר שנתיים נוספות בהן שוהה יוסף בכלא המצרי, חולם גם פרעה חלום מוזר ומחפש לו פתרון. רק כעת נזכר השר המצרי – ששהה בכלא לצד יוסף ושוחרר בינתיים – בעבד העברי הכלוא, פותר החלומות המצוין. פרעה מקבל מיוסף פתרון לחלומו ושומע מפיו עצות לניהול נכון של הממלכה. השלב הבא הוא שפרעה ממנה את יוסף למשנה למלך מצרים, ולאחר זמן מה באים אחי יוסף למצרים וכורעים ברך בפני... כן, בפני המשנה למלך, יוסף אחיהם הצעיר.
כעת אנו כבר יודעים שהאחים לא הצליחו כלל ברצונם לסלק את יוסף מהאזור ובכך למחוק את עתידו המלכותי. אך יותר מכך, כיצד התגלגל הסיפור עד שיוסף מלך במצרים ואחיו כורעים לפניו? על ידי אותם אחים שביקשו לסלקו מן הדרך! דווקא הם היו אלו שבמעשיהם גרמו לכך שיוסף הגיע למצרים. הם ביקשו להרע, ובמעשה זה עצמו הביאו להצלחתו!
פעמים רבות אנו נתקלים באנשים הזוממים רעה על זולתם, אם מתוך קנאה, אם מתוך תחרות ואם מחמת צרות עין קטנונית. לפעמים נראה אפילו שהם מצליחים. אך את זאת באה התורה ללמד אותנו: האדם אינו שולט בתוצאות מעשיו, וגם כאשר הוא מתכוון להרע, אלוקים יכול להביא לידי כך שמעשה זה עצמו יוביל לתוצאות הפוכות לחלוטין.
כך מלמדת אותנו הגמרא (שבת קיט ע"א) על "יוסף מוקיר שבת", שנקרא כך משום שעל אף היותו עני מרוד היה לווה כספים כדי לכבד ולענג את השבת. ליוסף הזה היה שכן גוי עשיר ובעל נכסים. יום אחד הודיעו החוזים בכוכבים לאותו גוי, כי שכנו היהודי, עתיד ליטול ממנו את כל נכסיו. דאג האיש מאד, והחליט למכור את כל נכסיו, ובתמורה לקנות יהלום גדול, אותו יישא לכל מקום, תפור בתוך כובעו. כך אמר לעצמו – ישמור עצמו מפני היהודי שזומם לקחת את רכושו.
יום אחד עבר האיש על גשר, רוח עזה נשבה והפילה את כובעו לתוך המים. בא דג ובלע את כובעו. הדג הבולע נפל ברשת הדייגים כשעה לפני שבת והם תהו לעצמם מי יקנה דג גדול ויקר כל כך בזמן כה קצר לפני השבת?! הלכו ליוסף מוקיר שבת, שידעו כי הוא רגיל לכבד את השבת ואמרו לעצמם שוודאי ישמח על כך.
יוסף אכן קנה את הדג במעותיו האחרונים ושמח על שעלתה בידו המצווה לענג את השבת. כשפתח את בטן הדג – גילה כמובן את היהלום ההוא שבלעו הדג, ורבתה השמחה בביתו. לאחר השבת מכר את היהלום והפך לעשיר מופלג. פגש אותו זקן אחד ואמר לו: "מי שלווה על מנת לכבד את השבת – השבת פורעת לו את חובו". 
לשם מה הוצרכו חז"ל לספר את כל הסיפור על יוסף ועל שכנו הגוי? ניתן היה לקצר זאת ולומר: שיוסף היה מכבד את השבת בכל מאודו, יום אחד קנה דג, ומצא בו יהלום, ובגלל שהלווה כסף לכבוד זכה לעושר כה גדול. מדוע היה צריך לספר איך הגיע היהלום לתוך קיבתו של הדג?
אלא חכמים רצו להשמיע לנו שאדם אינו יכול להתנהל נגד רצונו של הקב"ה, אדרבה הוא הגורם לביצוע הרצון. אותו הגוי, כששמע שרכושו יעבור ליהודי, ניסה להתנגד, ולהילחם בגזירה. אמר הקב"ה: אתה רוצה להילחם? בבקשה,  המלחמה הזו רק תסייע לקיים את רצון ה'. הוא בעצם 'קיצר תהליכים' - במקום להעביר את כל נכסיו, קרקעותיו ועושרו המצוי בכל מקום בעולם, הוא איגד את הכל
הסבתות שלנו היו חוזרות על האימרה היהודית העתיקה "אמענטש טראכט – און דער אייבישטער לאכט", שתרגומה הוא "האדם חושב – והאלוקים צוחק...", וכדברי הכתוב: "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום".
ביטחון באלוקים, הוא המפתח להתמודדות מול אויבים. דבר זה נכון כאשר מדובר באויב פרטי של האדם, אך הוא נכון שבעתיים כאשר קיים אויב המתרברב ומאיים להשמיד את העם היהודי היושב בארץ ישראל. אנו בטוחים שאלוקים 'יסדר' את הדברים ובסופו של דבר כולנו נראה כיצד מעשי האויב הנובעים מכוונות רעות, הם עצמם יובילו לתוצאות חיוביות וטובות לעם ישראל כולו.