פרשת "וישלח" תשע"ד

בס"ד
         פרשת "וישלח"
             הרב שמואל רבינוביץ
                רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

אמונה ועשייה
בפרשה שנשמע בשבת הקרובה בבית הכנסת, פרשת וישלח, אנו פוגשים את יעקב החוזר מחרן, ארץ מגוריו בעשרים השנים האחרונות, אל ארץ כנען, כאשר הוא מלווה במשפחה ענפה, רכוש רב וצבא משרתים.
בפתחה של האב - ארץ כנען ממתין לו עשו אחיו, האח שלא שכח את מעשה העורמה של יעקב שבעקבותיו זכה לברכותיו של האב - יצחק במקום שאלו תינתנה לו  - האח, לאח הגדול. הבטחתו של עשו לעצמו "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", עודנה בתוקף. יעקב מתקדם לעבר המפגש הבלתי נמנע, ובליבו דאגה.
כיצד מתכונן יעקב למפגש טעון זה? בתורה מתוארים שלושה צעדים בהם נקט יעקב לקראת פגישתו עם עשו: האחד, שליחת מתנות ודורונות פיוס. השני, הכנה קרבית למלחמה. והשלישי, פניה נרגשת בתפילה אל אלוקים שיושיע אותו ויציל אותו מיד אחיו.
לעיתים נדמה לנו שאם אדם מאמין באמת באלוקים ובוטח בו, הוא לא אמור לנקוט בצעדים מעשיים לשם הגנתו מפני האויב. היערכות מעשית למלחמה עלולה להיתפס כדבר הסותר את האמונה, ואילו מי שנוקט בצעדים מעשיים נוקט בזה עמדה המביעה חוסר אמונה. יעקב מלמד אותנו בפרשה זו שאין כל סתירה בין הצורך להתגונן ולהיערך בצעדים פוליטיים או קרביים, ובין האמונה הגדולה והאיתנה באלוקים שמנהיג את העולם ומגן על הנאמנים לו.
אבל מדוע, באמת, זה כך? לשם מה נצרכות פעולות מעשיות, אם בין כה וכה אלוקים שומר ומגן עלינו?
התשובה לכך נעוצה בהבנה שפעולות מעשיות אינן ביטוי ליכולתו העצמאית של האדם, אלא להיפך. ככל שאדם מרבה להתבונן במצבים מורכבים אליהם הוא נקלע, הוא מגיע למסקנה שיכולתו כאדם היא מוגבלת, והצלחתו תלויה תמיד בדברים שאין לו שליטה אליהם. אם כן, אין כל סתירה בין מאמץ אנושי להתגונן או להצליח בכל תחום שהוא, ובין האמונה שיש יד מכוונת הדואגת שכל הפעולות שהאדם עושה, אכן תצלחנה.
סיפור עממי ידוע ממחיש היטב את התובנה הזו.
מעשה בעיירה שהנהר הסמוך אליה עלה על גדותיו והחל להציף אותה. כל תושבי העיירה התפנו מבתיהם למקומות בטוחים יותר, מלבד אדם אחד שנשאר בביתו. לכוחות החילוץ הוא הסביר את מעשיו, "אני מחכה שאלוקים יציל אותי", אמר.
כאשר התגברו השיטפונות, נאלץ אותו אדם לעלות אל הקומה השנייה בביתו. בשלב זה עברה שם ספינת הצלה והחותרים הציעו לו לעלות על הספינה ולהינצל, אך הוא בסירובו, "אין צורך", אמר, "אני מחכה שאלוקים יציל אותי".
שעה לאחר מכן, נאלץ אותו אדם לעלות אל גג ביתו. כאשר הוא עומד שם וסביבו גואה השיטפון, עבר מעליו מסוק חילוץ ושלשל לעברו חבל הצלה. "לא תודה", הוא אמר, "אני מחכה שאלוקים יציל אותי".
בסופו של דבר, המשיכו המים לגאות ולא חלף זמן רב עד שאותו אדם טבע למוות. הוא הגיע לשמיים נרגז, ודרש לשוחח מיד עם אלוקים. "אני בטחתי בך", טען, "ואתה לא הצלת אותי?!"
"מה זאת אומרת לא הצלתי אותך?!", ענה לו אלוקים, "ומי לדעתך שלח אליך רכב חילוץ, ספינת הצלה ואפילו מסוק?!..."