פרשת נצבים - וילך ה'תשע"ג

הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

"חוויות מחנכות"

בפרשה אותה נשמע בשבת הקרובה בבית הכנסת נמצאת מצווה ייחודית – מצוות 'הקהל'. בזמן שבית המקדש עמד על תילו, היה עם ישראל כולו מתכנס בהר הבית אחת לשבע שנים, ומאזין לקריאת מספר קטעים יסודיים מן התורה.
התורה מבהירה ומדגישה שלא רק הבוגרים שבעם ישתתפו במעמד זה, אלא העם כולו – גברים, נשים וילדים:
הקהל את העם, האנשים והנשים והטף... למען ישמעו ולמען ילמדו... ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת.
(דברים לא יב)

לשם מה מצווה התורה על ההורים להביא למעמד מיוחד זה את הילדים הרכים? בתלמוד מובא בהקשר לכך סיפור מתקופת התנאים:
מעשה ברבי יוחנן בן ברוקא ורבי אלעזר בן חסמא שהלכו לקבל את פניו של רבי יהושע בפקיעין. שאל אותם רבי יהושע: איזה חידוש נאמר היום בבית המדרש? השיבו לו: תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים, כלומר, מה אנו יכולים לחדש לך? הרי את כל תורתנו למדנו ממך!
אמר להם רבי יהושע: אף על פי כן, לא יתכן שלא נאמר חידוש כלשהו בבית המדרש. מי דרש השבוע בבית המדרש? שאל אותם. והם השיבו: רבי אלעזר בן עזריה - באיזה נושא דרש?  - בפרשת 'הקהל'. - ומה דרש בה?
אמרו לו רבי יוחנן ורבי אלעזר את תוכן שיעורו של רבי אלעזר בן עזריה: התורה מצווה שלמעמד ה'הקהל' יבואו האנשים, הנשים והטף. גברים ונשים, מובן מדוע הם באים, כדי ללמוד ולשמוע, אך הטף, הילדים הרכים, מדוע עליהם לבוא לשם? הרי אינם מבינים את הנאמר. אלא - השיב רבי אלעזר בן עזריה – ציוותה התורה להורים להביא את ילדיהם הרכים כדי לתת שכר להורים שהביאו אותם.
אמר להם רבי יהושע על כך: מרגלית כה טובה הייתה בידכם וביקשתם לאבדה ממני?!
(תלמוד בבלי, מסכת חגיגה דף ג עמוד א)

לכאורה, תשובתו של רבי אלעזר בן עזריה אינה מובנת. הלא ההנחה עליה התבססה שאלתו היא שהילדים הרכים אינם מסוגלים להבין את הנאמר במעמד ה'הקהל'. אם כן, על מה יקבלו ההורים שכר שהביאו את בניהם למעמד שהוא חסר משמעות עבור הילדים?
נראה שהשכר שעליו דיבר רבי אלעזר בן עזריה, אין כוונתו לשכר שההורים יקבלו בעתיד, בעולם הבא - לאחר מותם, אלא הכוונה לשכר שההורים יקבלו כאן - בעולם הזה. שכר של נחת מהילדים.
במענה לשאלה מה הטעם להביא את הילדים למעמד ה'הקהל'? השיב רבי אלעזר: שבאמת את התוכן המדויק של הדברים הנאמרים במעמד זה הילדים אכן עדיין לא מסוגלים להבין, אך עצם המעמד של התכנסות העם כולו בבית המקדש לשמיעת דברי תורה עתיד להיחקק בליבותיהם של הילדים למרות גילם הצעיר, ואת התוצאות החיוביות של רושם זה יקבלו ההורים כשכר על המאמץ להשקיע בחינוך הילדים כבר מגיל צעיר.
חינוך הילדים הוא המטלה הגדולה ביותר המוטלת על כל הורה. מטלה זו דורשת מן ההורה 'להיכנס' אל לבו של הילד, להבין מה משמח אותו, מה מעציב אותו, מה 'מדבר' אליו ומה מרגש אותו. רק הורה שמצליח לקלוט כיצד נראית המציאות בעיניו של הילד הרך – מצליח להעביר את המורשת לדור הבא. רק הורה שמבין את עוצמתן של חוויות חיוביות – יוכל להחדיר אל לב ילדיו את המסרים הרצויים.
והמטלה הזו מתחילה מהרגע שכל אחד מאיתנו הפך להורה!
מספרים על אחד מחשובי הרבנים שנשאל על ידי תלמיד, אב לילד קטן, מאיזה גיל מוטלת עליו חובת חינוך בנו. שאל אותו הרב: בן כמה בנך? השיב לו התלמיד: בן שנתיים. אמר לו הרב: אם כן, הרי שאתה כבר באיחור של שנתיים בחינוכו...
למרות שמצוות 'הקהל' אינה נוהגת, בימינו, כשבית המקדש אינו קיים לצערנו, אך מכל מקום את המסר החבוי בה אנו יכולים להפנים וליישם, ובעזרת ה' נראה את השכר הגדול שמקבל מי שמשקיע בחינוך ילדיו!