פרשת שופטים התשע"ג

פרשת "שופטים"

כוחה של התמימות
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

תחזיות אסטרולוגיות, חתול שחור, קריאה בקפה, המספר 13, סיאנסים, מזל רע ועוד... מאז ומעולם נטו בני האדם להתנהל ולקבל החלטות על פי סימנים שונים או מגלי עתידות. התופעה הזו כה נרחבת גם בימינו, עד שבעיתונים נפוצים קיימים מדורים קבועים המספרים לקוראים התמימים מה צפוי להם היום או מחר ובאיזה צעד עליהם לבחור לאור תחזית זו.
רשימה של בעלי "כוחות על" שונים המתיימרים לחזות את העתיד מופיעה בפרשתנו, ואת כולם שוללת התורה שלילה גורפת:
לא ימצא בך... קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף... ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים, כי תועבת ה' כל עושה אלה
(דברים יח, י-יב)
אנשים רבים המגדירים את עצמם רציונליים משתדלים להתרחק מבעלי "כוחות על" הטוענים שיש בידם לחזות עתידות ולגלות נסתרות. אך הביטוי בו משתמש התורה כלפי תופעות אלו חורג מהסתייגות רגילה והוא חריף ביותר: תועבת ה' כל עושה אלה!
מדוע? מה כל כך רע באמונות הללו, גם אם אין בהן ממש?
את התשובה לכך אנו מוצאים בהמשך הפרשה, שם מופיעה הוראה איך על האדם לחיות ולנהוג":
תמים תהיה עם ה' אלוהיך
(שם שם, יג)
וכפי שמבאר גדול פרשני המקרא, רש"י (רבי שלמה יצחקי, חי בצרפת לפני כ-900 שנה) הוראה זו:
"התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו"
האדם חי בעולם בלתי צפוי. העתיד אינו ידוע לאף אחד. חידה זו "מה צופן לי העתיד" מעסיקה כמעט כל אדם באופן תמידי. אך קיימות שתי דרכים כיצד להתמודד עם חוסר ידיעה זה:
הדרך האחת: לחפש ולחקור אחר הצפוי לי ולתכנן עבור העתיד תכניות מדויקות. דרך זו נתקלת בבעיה. איך אנו יכולים לתכנן את העתיד אם איננו יודעים מהו? לשם כך מחפש האדם בעלי "כוחות" שונים או תופעות מיסטיות למיניהן שעל ידן הוא יוכל להיות רגוע ולהתכונן אל הצפוי לו. פעמים רבות מעדיף האדם להשלות את עצמו שעתידו ידוע לו על מנת לרכוש רוגע, שלווה וביטחון, גם אם בסתר לבו הוא יודע שהם מדומים...
אך קיימת דרך נוספת להתמודדות: להיות תמים. המושג "תמימות" נתפס בעינינו כמושג שלילי, כזה השייך בעיקר לאלו שלא ניחנו בכישרונות מוצלחים ובראיה מפוכחת. אך בתורה אנו מוצאים שמושג זה מקביל למושג "שלמות". האדם שאינו מבקש לצפות את העתיד, בעצם משלים עם הצפוי לו. הוא רוכש את הרוגע והביטחון על ידי הידיעה שאלוקים מנהל את העולם בדרך הטובה ביותר. יש לו אמון שהדברים יסתדרו בצורה הנכונה גם אם הוא לא ינסה להתערב ולגלות דברים נסתרים.
חשוב להדגיש: אין הכוונה לנטילת סיכונים מיותרים. ודאי שעל האדם להתכונן בצורה המועילה ביותר לכל מצב שהוא יכול להיקלע אליו. אך יחד עם זה האדם מתבקש להתנהל בתמימות ולא לנסות לשנות את מה שאין בכוחו לשנות. במקרה שאדם מסוגל לתכנן את צעדיו הבאים, עליו לעשות כן. אך במקרה בו הוא מכיר שאין בכוחו לדעת מה צופן לו העתיד – כאן מוטלת עליו המשימה לרכוש אמון באלוקים ולבטוח בו שיביא לנו את הטוב ביותר עבורנו.
אמון זה, תמימות זו, אינם מביאים את האדם לפסיביות, אלא להיפך. על ידי התנהלות כזו האדם לומד לצמוח ולגדול מכל מאורע ומכל מצב. האמון הזה מושתת על ההכרה שעם כל מצב האדם מסוגל להתמודד, שיש בכוחנו בעזרת ה' להכיר התמודדויות חדשות ולנצח בהן.
דווקא הניסיון לגלות את העתיד הלא ידוע, הוא זה שאינו מאפשר לאדם להתמודד בצורה נכונה עם מצבים חדשים ולא מוכרים. האדם שבטוח שהעתיד ידוע לו, עומד מופתע אל מול המציאות שאינה תואמת את התחזיות השונות, ואינו מצליח לאגור כוחות פנימיים על מנת להתמודד עם מאורעות החיים.
התמימות – מלמדת אותנו התורה – היא המפתח האמיתי לחיים רגועים ובטוחים.